ויוסף אברהם קצא

מרן שהרמב"ם מיירי בקנין מעות איך לא שת לבו דהכא מיירי בהלכות שלוחין ולא בדיני הקנאה ללמדנו דאין מטבע נקנה בחליפין כי דין זה כבר ביארו בה' מכירה פ"ו ופה אין לו מקום כי בכאן ביאר כל דיני הרשאות ולא קנין הקנאות וא"כ מה שחיסר מלת הרשאה סמך בה על המעיין. גם מ"ש אבל להרשות סגי בק"ס היינו להרשות על המטלטלים וסמך על המעיין שיבין זאת ממילא שהרי כתב וכדברי הרמ"ה שכתב רבינו בסמוך והרואה יראה דהרמ"ה לא הזכיר בדבריו מעות כלל וסתמא קאמר על כל דבר שסגי בק"ס ועל המעות כיון שלא הזכירם להדיא אין לנו לומר שהוא חולק על דברי הרמב"ם ואפושי פלוגתא לא מפשינן ועוד שאם הוא חולק על הרמב"ם הו"ל להטור להזכיר תחילה דברי הרמב"ם ואח"ך יאמר וכתב הרמ"ה אלא ודאי נראה דהרמ"ה לא מיירי במעות כלל אלא במטלטלים וכ"ת דאם על המטלטלים מיירי פשיטא דסגי בק"ס ונראה דבא להסביר טעם לנהרדעי והוא במ"ש המרדכי בפ' מרובה שכתב דקודם נהרדעי כשהיה אחד רוצה להביא נכסיו מיד המחזיק בהם היה מקנה לחבירו אג"ק ולבסוף אתו נהרדעי ואמרי שאין צריך אג"ק אלא בדון וזכי וכו' לבד יספיק ובא הרמ"ה לתת טעם דלמה בטלו אג"ק ובדון וזכי לבד יספיק וכתב משום דלא בעי לאקנויי גופא דממונא אלא יהיב ליה רשותא למיתבע דיליה וא"כ לפ"ז הרמ"ה לא מיירי במעות אלא קאי על המטלטלין אשר היו נקנין באג"ק בתחילה והסמ"ע בדרישה כתב על דברי הרמ"ה שהוא חולק שהרי למעלה כתב שהמיתה מבטלת ההרשאה א"כ ודאי צריך להקנות לו באג"ק ומשו"ה כתב אבל הרמ"ה כתב דאין צריך לזה לפי דהרמ"ה לטעמיה דס"ל דאין המיתה מבטלת הרשאה עי"ש. וא"כ לפי זה הרמ"ה לא מיירי בענין הרשאת מעות כלל אלא בסתם הרשאה

והנה דברי המרדכי הנז' הביאו רש"ל והב"ח והפ"וד וכן ראיתי להאז"ג הביאו מהרי"ט בס' שארית יהודה דף ס"ט שכתב וז"ל דחשו חכמים דילמא שכיב המרשה עד שלא יגבה השליח מיד הנתבע ונפלו נכסי קמיה יתמי בעוד שהם בידו ואם יאנסו או יאבדו יאמרו היתומים וכו' אלא זיל דליקנינהו ניהלך אג"ק וכו' ואי מיית לית לן בה ואכתי לא תקנו דון וסב וכו' באו נהרדעי ותיקנוהו ואפילו בלא אג"ק עכ"ל. וא"כ נראה מדברי המרדכי והא"ז כי