ויוסף אברהם יח

בחייו שאומדים בה ואח"ך יאמר שאפילו לא השיא בת אלא שכך אמדוהו מיודעיו נותנים לה כפי מה שאמדוהו ונראה דזה שהשיא בת בחייו חידוש גדול יותר והוא שאפילו באו חביריו ומיודעיו ואמרו שכך אמדנו דעתו שראוי לתת לה אלף גרו'ש והשיא בת בחייו ונתן לה אלף וחמש מאות אין אנו אומרים דשמא הבת הראשונה היה אוהב אותה ונתן לה אלף וחמש אבל לשנייה ניתן לה כפי מה שאמדוהו אלא ינתן לה לשנייה כפי מה שנתן לראשונה ולכן מרן ז"ל כתב בתחילה שאומדין דעתו מריעיו ומיודעיו ואח"ז כתב אם השיא בת בחייו שאומדים בה לומר שאפילו אמדוהו חביריו יותר או פחות אם השיא בת לא נשמע מהם ואיך שיהיה נראה דבנ"ד שהכין לה צרכי נדונייתה כשהוא בחיים אין לך גילוי דעת יותר מזה ובודאי דזכתה בהם מעת שהכין אותם לשמה

אכן עדין יש להסתפק בזה דהנה הטור כתב בהאומדנא עצמה איכא מחלוקת הגאונים בזה דאיכא מ"ד דדוקא לגרוע מן העישור אמדינן דעתיה ולא להוסיף ואיכא מ"ד דאפילו להוסיף ע העישור אזלינן בתר אומדן דעת האב וכתב שהרא"ש הסכים לדעת מ"ד דדוקא לגרוע מן העישור וא"כ בנ"ד שהוסיף על העישור אתאן לפלוגתא דרבוותא וכתב הרא"ש דכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא לא מפקינן מהיורשים ואין נותנים לה אלא עד עישור ולא יותר וכ"כ הטור ז"ל. אכן נראה דמרן ז"ל מיפשט פשיטא ליה כמ"ד דאפילו להוסיף על העישור אמדינן דעתיה שכן כתב וכן אם השיא בת בחייו אומדים בה ולא כתב דדוקא לגרוע מן העישור וכן כתב הרב חלקת מחוקק בדעת מרן שדעתו אפילו להוסיף על העישור וכן כתב הרב באמן שמואל סי' ס"ג שדעת מרן לפסוק כהרי"ף והרמב"ם שאפילו להוסיף על העישור אמדינן דעתיה דאב אם השיא בת בחייו שנותנים לשנייה ג"כ כמו לראשונה

ועדין יש להסתפק בנ"ד שהזמין לה לנדונייתה יותר ממה שאמדוהו אם נאמר דכיון דהדבר תלוי באומד דעתו ובוותרנותו ומצינו לו שגילה דעתו להדיא במה שהזמין לה צרכי נדונייתה ואין לך גילוי דעת יותר מזה או דילמא דוקא אם השיא בת בחייו ועשה לה יותר ממה שאמדוהו שעשה מעשה בפועל אז אהני גילוי דעת אבל בהזמנה בעלמא לאו מילתא היא דאפשר שאחר שהזמין לה היה חוזר בו והזמנה כהאי לאו מילתא היא כ"א מעשה