ויוסף אברהם קפט

שתוציאם ממנו הרי הם קנויים לך עי"ש. משמע שהזכיה אחר שיוציאם ממנו. ג' לפי דברי רש"ל אפיק לנפשך והב לי משמע א"כ מלת ואפיק לנפשך אין לה שום תועלת במקום הזה ומאי נפקא. מינה ודי לנו במה שנכתוב דון וזכי לנפשך. ד' כי לפי דעת רש"ל איך ט"ס זה יצא מכ"ד פוסקים יותר מששים מקום שידלגו העיקר ויתפסו הטפל לכן לפקד"ן נראה אילולי דמסתפינא הייתי אומר כי פי' זכי במקום הזה אינה לשון זכיה אלא פירושה נצחון והוא ע"ד מ"ש מאן דזכי למלכא יושלך לביבר שפי' המנצח למלך ופי' כי המרשה אומר למורשה זיל דון וזכי דהיינו שינצחו בטענות לפני הדין ואח"ז אפיק לנפשך ולכן כל הפוסקים הנז' דילגו מילת זכי כי היא לשון זירוז שאומר למורשה. והרי"ף והרמב"ם והרא"ש שהעתיקוה לפי שנזכרה בדברי נהרדעי ולכתחילה יכתבו אותה אבל אינה לעיכובא ולכן הפוסקים שזכרתי לעיל לא הטריחו עצמם להעתיקה כיון שאינה לעיכובא אלא שעומד לנגדינו דברי הרי"ף בתשו' שכתב דסב וזכי חדא היא דנראה מזה דפי' זכי לשון זכיה ומ"מ נראה כדכתיבנא לעיל דכיון שעינינו הרואות שכפל הענין במילות שונות ודאי שכוונת נהרדעי לומר שאין צריך שתיהן אלא או זה או זה קאמרי ואם כתב ואפיק לבד יספיק וכדברי הב"ח והסמ"ע אשר זכרתי למעלה

אכן עדין קשה לדברי רש"ל במ"ש דפי' ואפיק לנפשך והב לי דא"כ אין לה שום נפקותא ותועלת בדברי ההרשאה כלל ומה להם לתקן ולהוסיף בדבר שלא יועיל. ונרא' כי כוונת רש"ל הוא כי מלת זכי יותר מפורשת שכוונתו להקנות לו הממון אבל מלת ואפיק לנפשך יש לצדד ולומר אפיק והב לי כוונתו ותמיהת רש"ל על הטור שכתב דאפילו לכתחילה יכתוב דון ואפיק לנפשך שכן כתב הטור גם בנוסח ההרשאה ועיקר קושית רש"ל דאיך יניח העיקר ויתפוס הטפל שהיא ואפיק לנפשך שיש לצדד ולדחוק שפירושה אפיק והב לי ויותר יפה לכתוב מלת זכי שמשמעה להדיא שהוא מקנה לו הנכסים אכן ודאי גם הוא מודה דאם בדיעבד שכח מלת זכי ועמד עם המחזיק בנכסים אין לפסול השטר ולדחותו לגמרי משום מלת. זכי כי לא מצינו לרש"ל שדיבר בזה להדיא וכל עיקר קושיתו שכתב שט"ס נפל בדבריו לפי שכתב שאפילו לכתחילה ידלג מלת זכי והוקשה לו עליו דהיאך ידלג מלה שהיא פשוטה אבל הא ודאי לא מצינו לו שדיבר שאפילו בדיעבד אם דלג מלת זכי שיפסל השטר בזה כל עוד