ויוסף אברהם קפח

דמיירי בלכתחילה כי כבר ביאר זה בס"ד וגם פה כיון שכתב דסב וזכי חדא ולא סיים ואם לא כתב זכי יכול לומר לאו בעדד"א משמע מזה דאין אנו דנין על התובע והנתבע אלא על ההרשאה גופה אם היא כשרה ואין צריך לשנותה כיון שהמרשה עדין הוא עומד במקומינו ויכול לכתוב אחרת במקומה

ומעתה נסדר נא דברי הפוסקים הבאים מזמן מרן ואילך אשר גם המה בחרו בדרכי הראשונים ראשון שבקדושה מרן ז"ל בב"י ומה שכתב בש"ע הוא לכתחילה. הב' מור"ם בהגה סימן קכ"ב ס"ב עמ"ש מרן העושה שליח וכו' וכתב די"א דחייב אלא א"כ כתב דון ואפיק לנפשך. גם את הג' הרשב"ש בסי' רל"ה וכל אורכתא דלא כתיב בה ליזיל ולידון וליפוק לגרמיה לאו אורכתא היא. הד' הוא הב"ח כאמור לעיל. החמישי הוא הסמ"ע בדרישה כאמור לעיל. הו' הוא רבינו בצלאל בש"מ בדף קנ"ה הזכיר דון ואפיק לנפשך לבד והזכיר הדבר ב"פ. הז' הוא הרב תומת ישרים בסי' קפ"ט הזכיר ההיא דנהרדעי זיל דון ואפיק לנפשך ולא הזכיר זכי ודילגה בג' מקומות. הח' הוא הרב שארית יהודה ז"ל בדף ס"ח הזכיר דון וסב לנפשך ודילג ואפיק. הט' הוא הרב דורש משפט בהגהותיו על מרן ז"ל כתב לא ידעתי מי הכריחו לבקש ראיות דבעי קנין דהא מדקאמרי נהרדעי זיל דון ואפיק לנפשך והזכיר זה ג"פ. היו"ד הוא מהרימ"ט ח"ב סי' י"ז וח"ג סי' פ"ה אע"פי שבתחילה העתיק דברי נהרדעי והזכיר זכי אח"ז כתב בדף ח"י ותקון רבנן שיכתוב דון לנפשך והנפק לגרמך כלומר לאחר שתוציאם ממנו הרי הם קנויים לנפשך. הי"א הוא מהרש"ך ח"ב סי' ל"ג הזכיר ההיא דנהרדעי זיל דון והנפק לנפשך ולא הזכיר זכי. הי"ב הוא מהרשד"ם ח"מ סי' קי"ג הזכיר זיל דון ואפיק לנפשך ולא הזכיר זכי הרי לך להדיא לכ"ד מהפוסקים הראשונים שלא זכרו מלת וזכי ואם היא העיקר כדעת רש"ל היאך יתפסו הטפל ויניחו העיקר

והנה על ההיא דזכי לפי דברי רש"ל יש ד' קושיות גדולות. א' מה שתמה הסמ"ע דלא מצינן זכיה אצל הקונה לעצמו כ"א ע"י אחרים הזוכים ומי לנו גדול כהסמ"ע שבקי בכל דקדוקי דברי הפוסקים והוא כתב דאין לה מקום מלת זכי במקום הזה. ב' דהול"ל דון ואפיק לנפשך כי בתחילה מוציא הממון ואח"ך זוכה בו וכן נראה מדברי מהרימ"ט הנז' שכתב דון ואפיק לנפשך כלו' לאחר