ויוסף אברהם קפז

נהרדעי תיבה זו שאין לה מקום כלל ועוד ק' כי מלת ואפיק לנפשך משמע אפיק והב לי מהיכן משמע כן אדרבה אומר לו מה שתוציא תוציא לעצמך ולא לי ומלת זכי אפשר כי יזכה לאחרים וצריך להיות עמה לנפשך או זכי אתה בהם. ועוד קשה שהרי מצינו בש"ס בשבת דף ק"ך גבי נפלה דליקה ופסקו מרן בא"ח סי' של"ד שאומר לאחרים בואו והצילו לכם וכתב הב"ח אבל בלא אמירה לא הוי הפקר כיון שיכול להציל ע"י עכ"ום ואם איתא לדברי רש"ל דפי' אפיק לנפשך אפיק והב לי וגם הכא נמי יאמר להם אח"ך אני אמרתי הצילו והבו לי אלא ודאי כיון שאמר לכם אינו יכול לומר תנו לי ה"נ הכא כיון שאמר אפיק לנפשך הכוונה שתקנה אותו. ומה שהקשה דברי הטור כי הביא דברי מ"א הרא"ש ולא הזכיר זכי ואילו הרא"ש עצמו בפ' הגוזל עצים הזכיר דון וזכי כבר כתבנו דזה ל"ק ולא מידי דשניהם משמעותם שהוא מקנה לו הממון אשר יש לו עם חבירו וידוע לעין כל קורא שהם מלות כפולות ואפילו במקרא אמרינן כפל הענין במלות שונות ועוד אפשר לומר דכוונתם לומר שבכל לשון שיאמר יספיק או זכי או אפיק או שאר לשונות הדומין לזה וגם הטור עצמו יודה דאם כתב דון וזכי לנפשך יועיל. וכמו שהביא מרן עצמו בסי' ס"ו ובאמת דמלת זכי לבד או אפיק לבד לא יספיק דזכי יתכן לומר שזכי לאחרים וגם אפיק לבד לא יספיק כי יתקן לומר אפיק והב לי אבל מלת נפשך מתקנת זכי ואפיק והטור וכל הפוסקים שזכרתי בחרו להם מלת ואפיק לנפשך משום דבש"ס היא סמוכה למלת לנפשך ואה"נ דגם הטור מודה דאם כתב זכי לנפשך יספיק. ועוד קשה לי על דברי רש"ל במ"ש וכן כתבו כל המחברים מלת זכי ואפיק הן אמת כי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש כן העתיקו אבל שאר הפוסקים לא הזכירו זכי כ"א אפיק לבד ומהם פעם הזכירו זכי ופעם הזכירו אפיק כנראה שכוונתם שזה או זה קתני והנה מרן ז"ל בראותו לדברי הרשב"א הנז' ולכל הפוסקים שזכרנו ודאה עוד לדברי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש שהזכירו מלת זכי לכן עשה פשר דבר וכתב בש"הט וצריך לכתוב זיל דון וזכה ואפיק לנפשך ומלת וצריך היא לכתחילה וכבר גילה דעתו בזה במקום אחר כי מלת צריך היא לכתחילה ולא הוצרך לבארה פה להדיא ועוד גילה לנו הדבר הזה במ"ש ואם לא כתב כן ולא כתב ואם דילג אחת מהן משמע שר"ל שלא כתב שהוא מקנה לו הממון וגם בסעיף ז' שהביא דברי הרי"ף לא הוצרך לבאר