ויוסף אברהם קפו

האמורה בהרא"ש ומאחר שהעתיק בד' מקומות זיל דון ואפיק לנפשך ודילג מלת זכי סבר לה מר הב"ח דהעיקר כדברי מרן אשר העתיק בב"י שהם כמה מקומות ודברי הרמב"ם והרשב"א ומה גם שלא מצינו שנתעורר למה לא הביא הטור דברי הש"ס שאמרו מלת זכי והטור דילגה ומה גם בעיקר נוסח הרשאה שכתב הטור אלא ודאי נראה דס"ל להב"ח בדעת מרן דבש"ס או או קאמר ולא לעיכובא היא דאם היא לעיכובא ובהעדרה יפסל השטר איך אפשר לדלג העיקר

אכן עדין קשה לי בדברי הב"ח שאיך סייע למנהג שנהגו לכתוב דון ואפיק לנפשך מדברי הרמב"ם שכתב וכיוצא בעניינים אלו הרי הרמב"ם עצמו הזכיר שצריך שתים זכי והוציא אכן נראה לומר שהבין הב"ח בדברי הרמב"ם דכיון שכתב וכיוצא בעניינים אלו ולא כתב ובלבד שיכפול בענין כמו שכפל דון זכי ואפיק משמע דאפילו באחד מהם יועיל וההרשאה כשרה היא. ומאחר עלות לכל הנז' חזות קשה הוגד לי בדברי רש"ל שכתב בים של שלמה בפ' מרובה סי' י"ג וציין עליו הש"ך סקי"ד שכתב ודקדק מדברי הרי"ף שכתב שאם כתב בהרשאה דון ואפיק לנפשך בלא זכי אינו מועיל כי אפשר לומר אפיק והב לי קאמר ליה אבל כשכותב זכי וה"ה סב שהוא לשון יתור ועומד במקום זכי א"כ מובן מלשונו שיהיה לו זכיה בדבר ותמה על הטור שהזכיר כמה פעמים דון ואפיק לנפשך ולא הזכיר זכי בשום מקום ומ"מ נראה דע"כ דט"ס הוא או שגגה לפניו דהוא מביא תשובת הרי"ף שלא הכשיר הוא הרשאה שלא היה כתוב בה זכי וכו' וכן כתבו המחברים עי"ש. ואנכי העבד לא ידעתי איך העלים עין מדברי הפוסקים שזכרתי ואיך יצוייר בדעת שכל הפוס' אשר זכרנו למעלה שהם י"ב פוסקים וכולם ראו דברי הרי"ף ולא חלקו עליו והזכירו דון ואפיק לנפשך ולא אמרו מלת זכי ואיך הסופר יטעה בארבעים מקומות וכל הסופרים כיוונו לטעות א' ואם נאמר כי שגגה היא איך יצוייר ונעלם דבר מעיני הקהל ועוד קשה כי לדעתו ז"ל מלת זכי היא העיקר ומלת ואפיק לנפשך כלומר הוצא והב לי א"כ היאך יניחו העיקר ויתפסו הטפל ועוד קשה במ"ש כי פי' אפיק ר"ל אפיק והב לי דא"כ לפ"ז מלת לנפשך היא יתירה ודחיק לה עלמא כיון שפי' אפיק והב לי. ועוד ק' כי לפ"ז מלת ואפיק לנפשך אין לה מקום כלל ואין מועילה לכלום ומה להם לתקן