ויוסף אברהם קפה

בסד"ה כתוב בנוסח הרשאה דון וזכה ואפיק לנפשך והנראה בעיני לדעת רבינו כתבתי עכ"ל י הנה פי' שיחותיו לדעת רבינו בע"הט דאפילו לכתחילה אין צריך לכתוב זכה אלא יכתוב דון ואפיק לנפשך אלא שהוקשה לו בדברי מרן שהעתיק דברי התשובה וגם בנוסח ההרשאה נראה שדוקא קאמר ור"ל שלכתחילה צריך לכתוב מלת זכי אבל ודאי בדיעבד אם דילג מלת זכי לא יפסל השטר בזה ודברי הרי"ף נמי לדעת מרן בלכתחילה מיירי ובודאי לדעת הסמ"ע לא יחלוק מרן על דברי הטור מן הקצה אל הקצה דהא לדעת הטור אפי' לכתחילה אין צריך לכתוב זכי אלא דון ואפיק לנפשך ומרן יסבור דאפילו בדיעבד אם דילג זכי שיפסל השטר בהכי ואפי' שבא מארץ מרחקים נאמר לו שיחזור לעיר המרשה ויאמר לו שיקנה לו עוד בקנין מחדש ויאמר לו זיל דון וזכי כי לא מצינו למרן שדיבר בזה בהדיא וההיא דסעיף ז' כתבנו למעלה שהיא לכתחילה מיירי שעדין בעיר המרשה וכלל גדול ידוע בפוסקים דכל מה שאנו יכולין לקרב הסברות ולא להרחיקן עדיף טפי. ועוד דאם נימא דמרן ס"ל דאפילו בדיעבד אם דילג זכי פסולה א"כ סתיר דידיה. אדידיה דהא הוא עצמו כתב בב"י שלשון זה לאו דוקא אלא כל לשון שמשמעו שהוא מקנה לו ש"ד וא"כ כיון שכתב ואפיק לנפשך הרי משמעותה שהוא מקנה לו ואפילו לא כתב לו זכי וא"כ איך יאמר דאם דילג זכי אפי' בדיעבד פסולה ואז יהיו דבריו סתראי נינהו

והנה מצינו להרב ב"ח מפרק כלאחר יד דברי הטור והוא דכיון דהרמב"ם כתב וכיוצא בעניינים אלו משמע שלשון זה לאו דוקא ולכן נהגו שידלג מלת זכי ונסתייע מדברי מרן ז"ל שכתב בשם הרשב"א שכתב שלשון זה לאו דוקא ולכן אי משכח לישנא דמשמע מיניה דמקני ש"ד ומהני ולא הוקשה לו שום קושי מדברי מרן עצמו שהוא פסק כדברי הרי"ף שפסל הרשאה שאין בה זכי לפי שכבר גילה דעתו בתחילת דבריו שהרי"ף לכתחילה קאמר והוא ז"ל נראה לו דאפילו לכתחילה ידלג מלת זכי ולדעתו כי העיקר הוא דברי הרמב"ם ודברי מרן שהביא משם הרשב"א דאפילו לכתחילה יכתוב דון ואפיק לנפשך ואין צריך לכתוב זכי כי הרי מצינו לו עוד למרן בב"י בסימן ס"ו הזכיר דון וזכי לנפשך או דון ואפיק לנפשך גם העתיק בשני מקומות דברי הרשב"א ודילג מלת זכי גם הרא"ש העתיק דבריו מרן ז"ל דאהני מאי דכתב: ליה זיל דון ואפיק לנפשך ודילג מלת זכי