ויוסף אברהם קפג

בשטר המכירה זיל דון והנפק לנפשך ואי לא לא מצי לאשתעויי דינא בהדיה כך דעת הראב"ד ויש תימה דאטו מי גרע לישנא דקני לך איהו וכל שעבודיה מלשון דון וזכי והנפק לנפשך ע"כ. והרואה יראה כי בדברי הראב"ד לא הוזכר מלת זכי אלא ודאי נראה כי זכי והנפק חדא היא ובחדא מנייהו סגי ולא בעי תרתי שתות מלגו הוא מהר"ם מסקרטה ז"ל הביאו ר"ב בש"מ שם עמ"ש ואי כתב ליה מרשה זכי ביה למחצה וכו' אע"ג דלא כתב ליה זיל דון וזכי לנפשך מגו דמשתעי דינא וכו' וקשה דאיך דילג מלת והנפק שגם היא נזכרה בדברי נהרדעי אלא ודאי נראה דאו או קתני בוחר בשביעיות הוא המרדכי בפ' מרובה תחילה העתיק כל דברי נהרדעי ואח"ך הביא הא דרבינו יואל ששאל לחמיו ראב"ן והא שלוחו של אדם כמותו ותירץ דודאי כל זמן שהמשלח חי לא מצי א"ל לאו בעדד"א ולמידחי את השליח אבל אם מת ונפלו זוזי קמי יתמי כההיא דלקמן וכו' דילמא אדאתא שכיב ר' אבא וכו' ופ' הגוזל דאמרי' דליקנינהו ניהליה אג"ק ושוב אתו נהרדעי ותקנו דאין צריך אג"ק אלא דון ואפיק לנפשך ומועיל כאילו הקנה לו אג"ק עי"ש. מדבריו אלה נשמע תרתי לנ"ד חדא דאע"ג דבתחילה הביא דברי נהרדעי דבעינן זיל דון וזכי ואפיק לנפשך מ"מ בסוף דבריו סיים דון ואפיק לנפשך לבד ובודאי שהבין דלצדדין קתני ועוד נראה דאפילו עשאו שליח בעדים לבד כל עוד שהוא בחיים אינו יכול לומר לאו בעדד"א ואפי' לא כתב לו זיל דון וכו' נהרדעי לא הועילו אלא כדי שיועיל אם מת ואף דמרן ז"ל לא פסק כן מ"מ יועילו דברי קדשו לסניף בעלמא וכן ראיתי להרב כסא אליהו שהביא דברי המרדכי הנז' דנר' דס"ל דלא מצי למימר לאו בעדד"א אלא היכא שמת אבל בעודו חי אין יכול לומר כן וכתב עוד שמדברי הרז"ה נר' דס"ל כהמרדכי אף דסתמות דברי הפוסקים אין נראה כן. שמיני למל"ה הוא הראב"י הביאו בע"הת בשער נ"א ח"ד ה"ז שכתב נוסח הרשאה וז"ל יודעים אנחנו וכו' מחמת שהקניתי לו ד"א בחצרי ואגבן הרשיתיו וכו' ליזיל לידון ולזכי וליפוק לנפשיה וכו' אלא יהא רשאי להוציא מידו בע"כ לדון ולהנפוקי לנפשיה עי"ש. ואם מלת זכי היא לעיכובא איך ידלגה בפעם השני וגם סיים שם בע"הת ואיכא מ"ד דכל אורכתא דכתיב בה זיל דון והנפק לנפשך בין בפקדון בין במלוה וכו' ואף שיש מקום לדוחה לדחות מ"מ יספיק במקומה איכא מ"ד שכתב אחריה סמוך