ויוסף אברהם קפב

מרן בסי' קכ"ג שגם הקרובים פסולים להעיד למורשה אם כתב לו בהרשאה זיל דון ואפיק לנפשך הרי הוא כבעל הדבר ממש עי"ש. השביעי כן כתב עוד בחי' למס' שבועות והביאו גם הרב יד יהודה בדף ס' וז"ל שאין כותבין הרשאה אלא במה שאפשר להקנות דהא בעי למיכתב זיל דון ואפיק לנפשך עי"ש. הרי מצינו להרשב"א בשבע מקומות שהזכיר דון ואפיק לנפשך ולא הזכיר זכי ואם היא לעיכובא היאך גדול אדונינו הרשב"א ז"ל דכוליה תלמודא כמאן דמנח ליה בכיסתיה דמי איך אפשר שידלג מילת זכי שהיא לעיכובא וכ"ת דקיצר בדבריו אין מלה זאת כבדה כ"כ עד שיקצר אותה ועוד כי דרך הפוסקים כי בעת אשר ירצו לקצר המלה יתפשו תחילתה ויאמרו וכו' לא שיתפשו תחילתה וסופה ויניחו האמצע וגם פה היה לו לומר דון וזכי וכו' הן אמת כי נהרדעי הזכירו מלת זכי וגם הרשב"א עצמו סי' אלף ע"א כתב הרשאה מבטלת הרשאה ואפילו כתב לו דון וזכי ואפיק לנפשך אכן נראה פשוט כי לכתחילה גם הוא יודה דצריך לכתוב זכי א"נ כוונתו דכמו שבש"ס הזכירו זכי והכוונה לצדדין ה"נ פירוש דבריו דלצדדין קתני או דכוונתו לומר לשופרא דשטרא ור"ל דאפי' כ' כל חיזוקי סופר אפ"ה הרשאה מבטלת הרשאה עוד בה גם את השני הרז"ה הביא דבריו ר"ב בש"מ בפ' מרובה וז"ל והרז"ה לקח לו דרך אחרת לעצמו וכתב דרב אסי דאמר כיון דכתב ליה כל מאי דמתעני לך מן דינא עלי ליהדר שליח שויה חולק על נהרדעי והילכתא כוותיה דשליח שויה הילכך לא בעי זיל דון והנפק לנפשך ואפ"ה לא מצי א"ל לאו בעדד"א עי"ש. הרי להדיא שלא הזכיר דון וזכי וכו' גם לדעתו דקי"ל כר"פ דאמר שליח שויה ולא בעי דון וכו' כלל ואף דאנן לא קי"ל הכי מ"מ אהני לן דאם דילג זכי לא מיפסיל שטר בהכי. גם את השלישי הוא ראב"ן ז"ל באבן העזר אות ע"ט שהשיב לחתנו ר' יואל על ענין הרשאה ובחמש מקומות הזכיר זיל דון והנפק לנפשך התקינו נהרדעי ולא הזכיר בשום פעם מילת זכי ואם היא לעיכובא איך ידלג אותה ואת רב'ע הרמב"ן במלחמות פ' הגוזל עצים הזכיר תחילה דברי נהרדעי שאמרו זיל דון וזכה ואפיק לנפשך ואחר זה בשני מקומות הזכיר זיל דון ואפיק לנפשך ולא הזכיר שם מלת זכי כלל. וחמישתו יוסף עליו הוא בע"הת כתב משם הראב"ד והביאו מרן בב"י ח"מ סי' ס"ו וז"ל כתב בע"הת בשער נ"א יש מן המורים שהורו שהמוכר שט"ח לחבירו צריך לכתוב