ויוסף אברהם קפ

דכתב וכיוצא בעניינים אלו ולא סיים ובלבד שיכפול הלשון כמ"ש בש"ס משמע שהבין בכוונת הרמב"ם דלאו לעיכובא לשון זה ובכל מלה שמקנה לו ש"ד ולכן נהגו באשכנז דאפילו לכתחילה כותבין ואפיק לנפשך לבד ואין צריך לזכי

אך עדין קשה במ"ש משמע דלכתחילה צריך לכתוב זכי וא"כ נראה דבדיעבד אם דילג מילת זכי אפילו לדעת הרי"ף אינה מעכבת וקשה שהרי השטר שנשאל עליו הרי"ף ז"ל היה בדיעבד שכבר נכתב ויצא לפניהם ואעפ"כ נראה מדבריו דאילו לא היה כתוב בו סב שהוא כזכי היה פוסל השטר ההוא וא"כ קשה איך כתב דלכתחילה צריך לכתוב זכי אכן נראה לומר דלכתחילה ודיעבד דקאמרינן לאו היינו אם רוצה עכשיו לכתוב השטר ובדיעבד היינו אם כבר נכתב השטר כי ודאי אם נכתב השטר ועדין המורשה בעיר ודילג בו מילת זכי או אפיק ובא לפני מורה אחד לשאול לו אם כשרה הרשאה זו אם לאו ואם צריך לחזור ולכותבו עוד פעם שנית אז אנו משיבין כי זה לכתחילה מיקרי דאין אנו אחראין על טרחת הסופר שצריך לחזור ולכותבו עוד פעם שנית כיון שעדין העדים הם מזומנים פה וזה נקרא לכתחילה. אבל בדיעבד היינו שהלך המורשה לעיר הנתבע ותבע אותו לפני הדיין והוציא שטר הרשאתו ואז הדיין ראה שמילת זכי אינה כתובה בשטר ואז בכגון זה נקרא בדיעבד ואין לפסול בשביל זה ולהחזיר פני המורשה ריקם הבא מארץ מרחקים כי כל זה בדיעבד מיקרי והרי"ף ז"ל הרשאה שנשאל עליה שם היה נדונו שהיו העדים והסופר בעיר ההיא וגם המרשה והמורשה שניהם יחד באו לשאול את פיו אם הרשאה זו כשרה או צריך לכתוב אחרת במקומה והשיב להם דכיון דכתוב בה סב סב וזכי חד הוא ויש לדקדק כן מדברי הרי"ף עצמו שכתב הרשאה יצאה לפנינו ולא כתב ראובן שתבע לשמעון במה שהיה חייב ללוי והוציא שטר הרשאה ולא היה כתוב בו זכי כ"א זכי מדברים אלו נשמע שלא יצא לפני כבודו כי אם ההרשאה ולא התובע והנתבע אלא ההרשא' דוקא יצאה לפניו לשאול לו אם היא כשרה וכבר עשו העדים שליחותן או אם היא פסולה וצריך לחזור ולכותבה מחדש והשיב להם דסב וזכי חדא היא ואפילו לכתחילה יכול לכתוב כן ואין צריך לכתוב אחרת במקומה ולפ"ז שפיר אתו דברי הב"ח שכתב משמע דלכתחילה צריך לכתוב זכי ואפיק כי באמת אפילו שהיא כתובה ועומדת לפנינו והעדים