ויוסף אברהם קעט

מדברי מרן ז"ל. שכתב בסי' קכ"ב ס"ה וצריך לכתוב זיל דון וזכה ואפיק לנפשך ואם לא כתב כן אם ירצה המחזיק לא ישיב לו דבר שיאמר לו לאו בעדד"א ויש לדקדק דהו"ל לומר אם דילג אחת מהן אם ירצה וכו' דהוה משמע דאפילו בדילוג אחת מהן היה נפסל השטר ומדלא כתב כן משמע דר"ל שדילג כל האמור לעיל שלא כתב כלום שהוא מקנה לו כי אם דוקא שכתב לו שעשאו שליח אבל ודאי בדילוג אחת מהם לא יפסל השטר ומרן שכתב וצריך לכתוב דון וכו' לא הוצרך לבאר דזה דוקא לכתחילה צריך לכתוב כן כי כבר כתב הרב החבי"ב דבטור א"ה סי' וסי' קמ"ו כתב מרן הב"י דלשון צריך לכתחילה הוא אבל בדיעבד ש"ד עיין שם בכנ"הג באורך וא"כ כיון שכתב וצריך לכתוב דון וזכי ואפיק לנפשך משמע דלכתחילה צריך לכתוב כל אלו הדברים כדי שאם תפול אחת מהם חבירתה תסייעה אבל בדיעבד אין לפסול בדילוג אחת מהם ואף דהכא שאני שכתב וסיים ואם לא כתב יכול וכו' מ"מ כבר כתבנו דמ"ש ואם לא כתב כן הכוונה שלא הקנה לו כלל אבל אם כתב ודילג אחת מהן אין לפסול בהכי

ויש לי להכריח מדברי הרמב"ם והרשב"א הנז' דבש"ס שאמרו זכי והנפק לנפשך לצדדין קתני או זכי או אפיק שהרי אמרו שלשון זה שאמרו בש"ס לאו דוקא אלא ה"ה שאר לשונות שמשמען שמקנה לו ש"ד ואם באמת דדברי הש"ס שאמרו שצריך לכתוב זכי ואפיק הם לעיכובא ואפילו שעינינו הרואות שהם כפל לשון א"כ הו"ל להרמב"ם ולהרשב"א לומר שלשון זה לאו דוקא ובלבד שיהיה לשון כפול כמו שכפלו בש"ס זכי ואפיק לנפשך אלא ודאי שבשאר לשונות נמי אין צריך לכפול ובש"ס שהזכירו זה לאו לעיכובא אלא דלכתחילה צריך לכתוב שתי הלשונות וכן מצאתי להב"ח בסימן הנז' שכתב על דברי הרי"ף וז"ל משמע דלכתחילה צריך לכתוב זכי והכי איתא בגמ' ובהרי"ף ובהרמב"ם ובאשרי אלא דכתב הרמב"ם וכיוצא בעניינים אלו אלמא דלאו דוקא לשון זה וכך נהגו עתה שלא לכתוב אלא דון ואפיק לנפשך וכמ"ש רבינו והב"י הביא דברי הרשב"א דבלישנא אחרינא נמי דמשתמע מיניה דמקני ליה מהני וש"ד ע"כ ודבריו באו בקיצור נמרץ כי לכאורה קשה שהרי הרמב"ם הצריך תרתי זכי והוציא ומהיכן משמע מדבריו במ"ש וכיוצא בעניינים אלו דדי במילת ואפיק לנפשך לבד אלא ודאי נראה כדכתבנו דכיון