ויוסף אברהם יז

שאלות ותשובות. סימן א'

שאלה ראובן שהיה לו שני בנים ובת אחת יחידה ושידך אותה לשמעון ובמשך זמן השידוכין היה קונה לה ראובן אביה צרכי נדונייתה ותכשיטין כנהוג באבי הבנות והיה מוסר אותם בידה וביד אמה ולא זכתה הבת להגיע לפרק הנושא עד שיד ה' נגעה באביה הנז' ונלב"ע וחלי"ש. והן עתה הבנים בניו באו בטענה על אחותם שאינם רוצים לתת לה מה שהזמין לה אביה כיון שנכסים אלו יותר משני עישורים ועדין לא נישאת ולא זכתה בהם בשום זכיה והבת ואמה טוענים כיון שהזמין אותם לשמה ואדרבה דעתו היה להוסיף לה כהנה וכהנה ומה גם כי בהיותו שכיב מרע צוה לבניו כמה צוואות ולא זכר שום דבר מענין בתו כנראה שלא חזר בו ממה שהזמין לבתו ועתה יחדיו למשפט נקרבו אחים ואחות למען דעת שורת הדין ויבוא שכמ"ה

תשובה כתב מרן ז"ל בש"הט סי' קי"ג וז"ל מי שמת והניח בת אומדים דעתו כמה היה בלבו ליתן לה לפרנסתה ונותנים לה ומנין יודעים דעתו מריעיו ומיודעיו ומשאו ומתנו כבודו וכן אם השיא בת בחייו אומדים בה ע"כ. וא"כ נראה דבנ"ד דגילה דעתו בפירוש והזמין לה צרכי נדונייתה וא"ל בפירוש הרי אלו לנדונייתיך ואחיה יודעים בדבר זה אין לך גילוי דעת יותר מזה אכן קשה דאם באמת שאם גילה דעתו ע"י שהזמין לה צרכי נדונייתה דמקרי גילוי דעת א"כ אמאי לא כתב מרן ז"ל ואם השיא בת בחייו וכן אם הזמין לה נדונייתה אך נראה דאין זו קושיא דאם הזמין לה נדונייתה הוא בכלל מ"ש שאומדין דעתו מריעיו ומיודעיו וק"ו הוא שאפילו אמרו מיודעיו שאנו יודעים דעתו שכך הוא היה נותן אנו נותנים לה כדברי מריעיו כ"ש כשגילה הוא דעתו בפירוש. והנה לפ"ז יש לדקדק בדברי מרן דבתחילה הו"ל להשמיענו אם השיא בת