ויוסף אברהם קעו

מרחקים דרך ט"ו יום וישב שם זמן מרובה ושמעון הנז' לא היה נמצא לו איש נאמן שירשה אותו על ראובן הנז' ופעם אחת ראה איש אחד שהולך לשם וכתב לו שטר הרשאה ומסרו בידו וזה לשון השטר בפ"ע ח"מ בא הר"פ ואמר לנו הוו עלי עדים וקנו ממני קגו"ש במדל"ב וכתבו וחתמו בכל לשון של זכות ויפוי כח ותנו ביד הר"פ שאיך אני מזכה לו ד"א קרקע מאחוזתי ואגבן מניתיו והרשיתיו והשלטתיו מינוי גמור והרשאה והשלטה גמורה וכו' וכך אמר הר"פ המרשה להר"פ המורשה זיל דון והנפק לנפשך ולחולקך וכו' והשמיט הסופר מילת זכי ולקח המורשה השטר הנז' והלך לעיר אשר ראובן דר שם ועמד לפני הדיין והוציא שטר הרשאתו וכראות הדיין שמילת זכי אין כתוב בו א"ל השטר שבידך הוא פסול ותביא שטר אחר במקומו ואז יתדיין עמך ראובן השיב לו המורשה כי המקום רחוק ואיני יכול להתעכב כל כך זמנים ואם תרצה שפוט בינינו והוציא מראובן מה שתוציא והניחו אצלך בתורת פקדון עד שאשלח ואודיע לשמעון וישלח שטר כשר והן עתה צריכין אנו לדעת אם דיין זה שפיר עבד שהחזיר המורשה ריקם והניח הגזילה תחת יד ראובן או לא ושכמ"ה

תשובה גרסי' בפ' מרובה דף ע' ואמרי נהרדעי אורכתא דלא כתיב בה זיל דון וזכי. ואפיק לנפשך לית בה מששא משום דא"ל לאו בעל דברים דידי את ופסקה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל אלא שהרמב"ם כתב שלאו דוקא נוסח זה אלא כיוצא בעניינים אלו והרי"ף כתב בתשו' והיא בנדפס סי' רפ"ג והביאה בע"הת בשער ג' ופסקה הטור ומרן בסי' קכ"ב וז"ל הרשאה יצאה לפנינו וכתוב בה זיל סב ואפיק לנפשך ורצו מקצת התלמידים לפוסלה כיון: דלא כתוב בה דון וזכי והשיב דכיון דכתוב סב סב וזכי חדא היא אבל משום דבר אחר יש לבטלה משום דאין כתוב בה דון אלא שמצאו כתוב בה וכל מאי דמתעני לך מן דינא עלי הדר והרי זה במקום דון וכשרה ע"כ. וא"כ לפ"ז הרשאה שבנ"ד היא פסולה שאין כתוב בה זכי אכן חמו'תי ראיתי לקמאי דקמאי שהזכירו בלשונם לישנא דנהרדעי ודילגו מילת זכי ובודאי הלא דבר הוא ראשון לציון הרשב"א ז"ל בשבע מקומות הזכיר ואמר דון ואפיק לנפשך ולא הזכיר זכי וי"ג פעמים הזכיר ודילג זכי זה יצא ראשונה בח"ב סי' נ"ה