ויוסף אברהם קעה

עישור לא היא דהרואה יראה לדברי הרשב"א בח"ג סי' קכ"ג שכתב להדיא שאם אמר לנישואיה הכוונה במקום עישור מתנה זו ואם לא אמר לנישואיה חשבינן למתנה זו כנכסים שבאו לה ממקום אחר לא מאביה כמו שיעו"ש. ואם איתא שיש לנו לחלק בין אם מתנה מרובה שהיא רוב נכסיו למתנה מועטת הו"ל להרשב"א לחלק בהכי דאם היא מתנה מרובה אמדינן דעתיה שהיא במקום עישור אפילו שלא אמר לנישואיה אלא ודאי נראה שאין לחלק בהכי כלל. ועוד דהרי הרשב"א חשיב לה למתנה זו כנכסים שבאו לה במתנה ממקום אחר וכיון שהיא כמתנה שבא לה ממקום אחר אין לחלק בה אם היא מרובה או מועטת ואם נאמר דהרי פסק מרן בסי' קי"ג ס"ב דהעישור אינו נגבה אלא מקרקעי הא סיים שם בס"ג ובזמן הזה שכל בני אדם רגילין להשיא בנותיהן מהמטלטלין חשיב כמו אמדניה ואם נאמר דגם הכא אמדניה שאין נותן מתנה מרובה כ"כ לבנותיו ומניח לבני בניו נראה דבנ"ד האמידה להיפך שהרי מיום שמת בנו לא היה רוצה בבני בניו ולא לראותן ואפילו בחולייו אמרו לו שיביאו לו הבנים לראותן ולא רצה וא"כ נראה שהאמידה בהיפך שאוהב לבנותיו יותר מבני בניו וחפץ יותר לזכותן. והנה הרא"ש בפ' נערה דף נ"ב כתב והביא מחלוקת הגאונים גבי כתובת בנין דכרין אי נוהגת בז"הז והסכים דודאי אין לעקור ת"ח אבל כיון שמרבין ליתן לבנות נעמיד התקנה בחזקתה מקרקעי ולא מטלטלי וכן עיקר ע"כ. ולכאורה נר' דכ"ש בענין פרנסת הבת דאפילו אחר תקלת הגאונים נשארה במקומה מקרקעי ולא מטלטלי ואף דהאידנא גובין מהמטלטלי דחשיב כמו אמדניה היה מקום לומר דבמקום שמרבין לבנות מתנות נעמיד התקנה בחזקתה מקרקעי ולא מטלטלי אכן אין זה כלום כי כבר כתב הטור ומרן כי הרא"ש חולק על דברי התוספות ובעל ספר התרומות ואנן קי"ל כדברי התו' ובע"הת כמו שפסק מרן בסי' קי"ג ס"ג דבזמן הזה שכל בני אדם רגילין להשיא בנותיהן מהמטלטלין חשיב כמו אמדניה עי"ש: נאום הצעיר אברהם דיין ס"ט סימן י"ד

שאלה ראובן שלקח סחורות משמעון וברח והלך לו לארץ