ויוסף אברהם קעג

שצוה לתת לבתו ל' זהובים אם נוטלת אותם מלבד העישור והשיב דכיון דיש לה ריוח ביתא מנכסי אביה אין לה עישור וזה היפך דברי הרשב"א וא"כ היורשים שהם מוחזקים יכולין לומר קי"ל כמהר"ם מינץ הנז'. אכן אין זה כלום שהרי מרן בב"י הביא דברי הרשב"א בלתי שום חולק וכבר מצינו להרב חיד"א בח"מ סי' כ"ה שבא"י ואגפיה קבלו סברת מרן בין במ"ש בב"י ובין במ"ש בש"ע ובין בתשו' וא"כ כיון דפסק מרן בב"י היאך יכול לומר קי"ל נגד דברי מרן ז"ל וכ"ת שאני הכא דכיון שלא פסקה בש"ע יכולין אנו לומר שחזר בו ממ"ש בב"י. הא ליתא חדא דא"כ למאי הלכתא כתב החיד"א דקבלנו הוראותיו במה שפסק בב"י דכיון שלא מצינו שפסקה בש"ע אנו אומרים שחזר בו וא"כ דל מהכא מ"ש דקבלנו הוראותיו שבב"י ועוד כי מצינו למורינו הרב מהרש"ל בס' בית דינו של שלמה דף פ' ע"ד שכתב להדיא שהרבה דינין מחודשין מביא בב"י ואינו מביאם בש"ע ומשום הא ליכא למימר דלא ס"ל כוותיהו ולכן השמיטם דאם איתא להא הו"ל לגלויי בב"י דעתיה עי"ש. הרי מצינו למהרש"ל שקבלנו הוראותיו שכתב להדיא דלא אמרינן שחזר בו ומה גם כי מצינו להחיד"א בשם הגדולים ח"א שכתב מהרשד"ם כי רבו מהר"י טאיטצק ז"ל היה מחשיב דברי הרשב"א כנגד רוב הפוסקים וא"כ היאך נוכל לומר שחזר בו בלתי שנראה הדבר מפורש להדיא מה טעם חזר בו. ואף שהרב יד מלאכי בכללי מרן אות ד' כתב משם הפוסקים דנוכל לומר בכה"ג שחזר בו מ"מ הרי מסיק בסוף דבריו שכמה דינין המובאים בב"י והשמיטם בש"ע והם הלכה פסוקה וכבר ידוע בפוסקים דהעיקר לישנא בתרא שמביא הפוסק וא"כ נדון הרב יד מלאכי שהביא דברי מי שאומר דאמרינן שלא חזר בו בסוף דבריו ודאי שעליה יש לסמוך. ועוד כבר כתבתי במקום אחר דאפילו הרב ידי אליהו שכתב דאמרינן שחזר בו היינו דוקא במקום אחר שהביא חילוק מדעת עצמו ובש"ע לא פסקו והש"ך הקשה עליו על חילוק זה וכתב הרב יד"א הנז' דאפשר משום קושיא זו לא פסק בש"ע כן ולא אמר שבכל מקום כלל זה דאמרינן דחזר בו ועוד דבנדון דידן מנ"ל לעשות פלוגתא בזה והרי כתבו הפוסקים דכל דמצינן להשוות דברי הפוסקים שלא יהיו פליגי משוינן. והרי בנדון דידן נוכל לומר דאפילו מהר"מ מינץ מודה להרשב"א שהרי הרשב"א נתן טעם לדבר לפי שלא אמר לנישואיה משו"ה נוטלת