ויוסף אברהם קע

בהלואה דישראל אבל בהקפות של גוים לא סמכא דעתיה ולא קני אפילו במתנת ש"מ והקשה עליו מרן ז"ל דמאי איכפת לן אי סמכא דעתיה דמקבל מתנה אי לא מ"מ דברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמו וכן דעת הפוסקים שלא חלקו בין ישראל לגוי עי"ש. וראיתי להרב מטה יוסף בח"א ח"מ סי' ו' שכתב על דברי מרן שלא יובן מזה הלשון שחולק על הר"מ דא"כ הו"ל לומר ונראה דאין חילוק וכמ"ש מהרשד"ם בא"ה סי' מ"ד עמ"ש הטור סי' י"ו בענין קברתיו שכתב הטור ואיני יודע למה צריך לומר וקברתיו וכתב מהרשד"ם דמ"מ לא יובן מזה שהטור חולק עליו דא"כ הול"ל ונראה שאין צריך לומר וקברתיו עי"ש. ולפקד"ן דהכא לא דמו דברי מרן לההיא דהרשד"ם דהתם דוקא לפי שכתב הטור. ואיני יודע למה צריך לומר וקברתיו משו"ה כתב מהרשד"ם שלא יובן מזה שהוא חולק אבל הכא החליט הדברים וגילה דעתו להדיא שהוא חולק שהרי סיים להדיא וכן נראה דעת הפוסקים שלא חלקו בין ישראל לגוי הרי נראה להדיא שהסכימה דעתו שלא כדעת המרדכי והנה מור"ם שם בסי' רנ"ג ס"ך כתב ההיא דהמרדכי בשם י"א וסיים וכתב ואפילו יש לו שטר או משכון מן העכ"ום יש להסתפק אם יכול להקנות וכנ"ל להורות וכתב הרב מטה יוסף הנז' שם דהכוונה שאם לא בא ליד המקבל אין ליתנו לו אבל אם בא לידו אה"נ דאין מוציאין מידו עי"ש וא"כ נראה לפי דעת מרן גבי ש"מ דאין לחלק בין גוי לישראל ובשניהם זכה המקבל ואפילו את"ל דמור"ם פליג מ"מ בנ"ד שכבר בא המשכון לידם זכו בו לכ"ע. וכ"ת דלא נאמר דבר זה אלא גבי ש"מ אבל בנ"ד שהיתה מתנת בריא לא זכו בה לא היא חדא דזיל בתר טעמא הוא דהא הטעם דלא זכו בהלואה של גוי ואפילו יש לו משכון לאו משום דישראל מגוי אינו קונה משכון אלא הטעם משום דכיון דהגוים אלמים ופיהם דבר שוא אינה סומכת דעת המקבל שיוכל לקחת מהם כלום ומרן לא ס"ל בחילוק זה דמאי איכפת לן אי סמכא דעתיה דמקבל מתנה אי לאו וא"כ מה לי מתנת ש"מ מה לי מתנת בריא ועוד דש"מ ובריא אין ביניהם כ"א שבריא צריך קנין וש"מ דבריו ככתובין וכמסורין דמו אבל לא לכל דבר יפו כחו ועוד דאפילו את"ל דדוקא ש"מ מ"מ הרי איש זה שבנ"ד הוא מת אחר זמן מועט וכתב מרן בסי' רנ"ב ס"ב מצוה לקיים דברי המת ואפילו בריא שצוה ומת והוא שנתנו עכשיו לשליש לשם כך וא"כ אם נימא