ויוסף אברהם קסז

כ"ח וכתב עוד שם משם מהרי"ו שאם מכרו המלוה לאחרים ואותו אחר קידש בו אשה מקודשת ונתן טעם שם בתשובה דאף על גב דאין המשכון קנוי לו ולא מצי למכור וכו' מ"מ הכא שאני דכיון דאפשר להשמט מן הגוי בשום הערמה שיאמר לו נאבד המשכון דאז הוי היתר גמור ואפשר דאין בו אפילו חילול ה' א"כ דעתו דליהוי מכר גמור והוא יסלק להגוי דניחא ליה לאיניש דליקום בהימנותיה ועוד טעמא דהוי מכירה גמורה דדעתו למיגזליה לגוי ואפשר דבדיעבד לא מהדרינן עובדא עי"ש. הרי להדיא דאע"פי שאין קונה המשכון מ"מ אם מכרו לגוי שנא ושנא או שנאמר דדעתו שיאמר לגוי אבד המשכון דהוי כהפקעת הלואתו כמ"ש מהרי"ו שם או אפילו שנאמר דדעתו למיגזליה בדיעבד לא מהדרינן עובדא אלא שיש להבין בדברי מהרי"ו דאמאי לא פשיט לה מדברי ר"ת והם בי"ד ר"סי קס"ט שכתבנו לעיל דממנו נראה דאף דבאמת גוף המשכון לא קנה כיון שהוא של גוי מ"מ לא יכחיש שום אדם שעכ"פ הוא משועבד כנגד חובו וכי היעלה על לב שום אדם שיקח ממנו המשכון באמור לו שהמשכון אינו קנוי לך לגופו הא ודאי לא וכבר ביאר זה מרן בש"ע ח"מ סי' ע"ב ס"ק מ"א משכונו של עכ"ום ביד ראובן והפקידו ביד שמעון ומת הגוי יש להסתפק אם זכה שמעון במה שהמשכון יתר על החוב משמע מזה דאין להסתפק אלא במה שהוא יתר על החוב אם יזכה בו שמעון אם לאו אבל במה שכנגד החוב לא יעלה על לב שיזכה בו שום אדם דאע"פי שאין גופו קנוי לו מ"מ שיעבוד שיש לו על המשכון לא יוכל שום אדם להוציאו ממנו וזה דומה לשטרות דאע"פי שאין גופן ממון מ"מ השיעבוד שיש בהם הוא נמכר בכת"ומ וא"כ על מהרי"ו יש לתמוה אמאי הכניס עצמו בדוחקים ולא פשיט לה מדברי ר"ת הנז' שהובא בתשו' דשייכי לס' משפטים סי' ל' שכתב להדיא בפשיטות שיכול למכור המלוה לחבירו וכל שיעבוד שיש לו על המשכון ואפילו שנאמר דישראל אינו קונה משכון מהגוי. ויתכן לתרץ דכוונתו לומר דאפי' מכר לו גוף המשכון עצמו ולא שיעבוד שעליו אתיא דין זה דהכא שאני דיכול להשמט ממנו ולומר לו אבד המשכון

א"נ יש לתרץ לדברי מהרי"ו דמה שנדחק בכל זה ולא כתב כדברי ר"ת והוא דסבר לה מר דר"ת שהתיר לאו משום שמכר השיעבוד שיש לו על המשכון דהא עיקר דברי ר"ת הובאו בתשו'