ויוסף אברהם קסו

איזה דבר לצדקה בין אם הוא בריא או ש"מ שיזכו בה אחרי מותו לזכות את נפשו לחיי העו"הב בדבר כזה לא אמרו לא תיהוי וכו' וגם אין רוח חכמים נוחה הימנו ואדרבה לאיש כזה יאמרו חכמים תבוא עליו ברכת טוב ומלבד כל זה כבר כתב מרן שאפילו המתכוין להכעיס ליורשיו מידת חסידות הוא שלא להעיד ואין שום חשש איסור ולכן מעשים בכל יום גדולים ואנשי מעשה כותבין שטרי מתנות בלתי שום פקפוק כלל ועיקר ולית דחש לשום דבר

ונבוא לבאר הספק השני במה שנתן להם אביהם תכשיטין של זהב והם משכונות לגוים אם קנו אותם הבנות הנה כתב המרדכי בפ"ק דקידושין והביאו מרן בב"י א"ה סי' כ"ח וז"ל כתב ראבי"ה ז"ל קדשה במשכון דאחרים דקני מולך תהיה צדקה מקודשת וה"מ במשכון של ישראל אבל במשכון דעכ"ום לא כדאיתא בפ' כל שעה דהלכה כרבנן ולא כר"מ עי"ש. וא"כ מזה נראה דמשכונו של גוי ביד ישראל דלא קני ומאחר דלא קני ליה היאך יכול להקנותו לאחרים אכן נראה דאע"פי שאין קנוי לו גוף המשכון אכן יש לו זכות ושעבוד על המשכון ואותו זכות ושעבוד יכול למוכרו וליתנו לאחרים במתנה וכ"כ מרן ז"ל בי"ד סי' קס"ט סי"ח וז"ל משכונו של עכ"ום ביד ישראל והביאו לישראל חבירו שילוה עליו וכשיבוא העכ"ום לפדותו שיקח הוא הרבית שעלה עליו עד אותו יום והשני שיקח הרבית שעלה עליו מאותו יום והלאה מותר ובלבד שיאמר לו הריני מוכר לך כל כח זכות ושעבוד שיש לי על משכון זה ואין לי עסק עמך ולא לך עמי ואם לאחר זמן רצה שני לחזור וליטול מהראשון קרן ורבית ולהחזיר לו משכונו מותר וכתב הרב הלבוש שאם לא יאמר לו הריני מוכר לך כל כח וזכות ושעבוד ישאר המשכון ביד המלוה הראשון והשני הוא מלוה מעותיו ברבית לראשון מהיום ההוא והלאה אבל בכה"ג הוי מכר ואין כאן רבית עי"ש. ומדברי מרן ז"ל שכתב הריני מוכר לך כל זכות ושעבוד שיש לי במשכון זה נראה דסבר דאע"פי שאין המשכון קנוי לו לפי שהוא של גוי מ"מ יכול למכור כח ושעבוד שיש לו במשכון ההוא דאלת"ה הו"ל למרן ז"ל לומר הריני מוכר לך משכון זה שהוא קנוי לי אלא ודאי נראה דאע"פי שאין קנוי לו גוף המשכון מ"מ שעבוד וזכות יש לו בו ולא פקע מיניה וזכות ושעבוד זה יכול למוכרו

ודברי המרדכי האמורים לעיל פסקן מור"ם שם בא"ה סימן