ויוסף אברהם קסה

לדברי מור"ם במ"ש ואין נוהגין כן לפי שבעו"הר כי האידנא לא שכיחא מילתא דליקפצו עליה אינשי אם לא על ידי ממון רב ומשו"ה כדי שלא יהיו הבנות יושבות בקרן זוית מוכרחים האבות להוסיף לבנות לתת כחם ואונם וכו' ופוק חזי מ"ש מהר"ם מינץ סי' מ"ז וכו' שמעינן מינה דלא כתב הר"ן שלא להוסיף על העישור אלא לפי זמנו ומנהג מקומו וכתב עוד שכן כתב הרב פרח מ"א בח"ב סי' ס"ז שאם אין מספיק לה העישור שמותר להוסיף עי"ש. הרי להדיא דהר"ן לא דיבר אלא לפי זמנו ומנהג בני עירו אבל למנהגנו שלווים ומשיאין את בנותיהם לא דיבר בזה הר"ן ז"ל

והנה מדברי הרא"ש ז"ל הנז' לעיל הקשה מהרי"א בס' שארית יעקב פ' בהעלותך על דברי הרב פ"מ ח"א סי' ע' שכתב בתוך התשו' דגם במתנת בריא אפשר דנכנס בכלל אעבורי אחסנתא והוא לכאורה היפך דברי הרא"ש עי"ש. ולעד"ן דהוא ז"ל כתב דיש מי שסבר דאפילו בבריא יש בו משום אעבורי אחסנתא כנראה מדבריו דלאו הכי הילכתא אלא יש מי שסבר כן והאיש שנתן מתנה לחנוך בן בתו כדי לצאת סברת מי שסובר דאפילו בבריא יש בו משום. אעבורי אחסנתא לכן נתן לבן בתו הפירות של החנות וא"כ יש מי שסובר דמה שכתב הר"ן הוא דאפילו לתת נדוניא לבתו יותר מהעישור נקרא אעבורי אחסנתא ולאו שפיר עבד כ"ש מתנה בעלמא

הכלל העולה כי לפקד"ן דממה שאמרו לא תיהוי באעבורי אחסנתא ולא אמרו לא תיהוי בנתינת מתנה נראה דהכלל לפי הענין ולפי ראות עיני העדים מה היא כוונת הנותן אם כוונתו להעביר הנחלה מיורשיו או כוונתו לרחם על בניו שלא יצטערו אחרי מותו כי אם אומר לעדים דמה שנותן מתנה לאחרים ומניח בניו לפי שהיורשין אין נוהגין בו כבוד או שהוא אינו אוהב אותם ואפילו שהם בניו ורוצה להרבות לאחד ולמעט לאחד וכל כוונתו להעביר הנחלה ובפרט אם הוא זקן או חולה וחושש הוא למיתה בודאי דכל כוונתו להעביר הנחלה ועל כיוצא בזה אמרו לא תיהוי באעבורי אחסנתא אבל אם הוא בריא או אפילו זקן או חולה ונתן מתנה לבנותיו והניח הבנים כנ"ד ועינינו הרואות דאין כוונתו להכעיס ביורשיו אלא למנוחת בנותיו שאין להם ממה להתפרנס והם כלואים בבית ואינם בני מלאכה ולא בני משא ומתן וגם אם נתן