ויוסף אברהם קסד

ובכי האי גוונא כבר כתבנו לעיל דאם עשה כן נקרא אעבורי אחסנתא וכמו שנראה כן מדברי הרא"ש מהטעם האמור לעיל

עוד מצאתי להרא"ש שם שכתב דבחייו אנו אומרים שאדם חפץ בכבוד בנותיו שתהיינה מלובשות בכבוד שיהא להן קופצים ע"כ. א"כ ממנו נקח שגם בנ"ד חס על כבודם ושיהיה להם קופצים לקחת אותם ובהכי ניחא ליה ומה גם שראה שהם בגרו ולא נישאו לפי שהם אביונים ואין בידם ממון ואף שהאב לא פי' את שיחותיו שבשביל זה נתן להם המתנה ההיא מ"מ מסתמא כך דעתו ועוד דעכ"פ ניזונים מהמתנה ההיא

וחזי הוית להר"ן בפ' מציאת האשה ופסקו מור"ם בא"הע סי' קי"ג שכתב דאף האב בחיים חייתו אין לו להוסיף יותר על העישור משום אעבורי אחסנתא וקשה על דבריו מההיא דהירוש' הנז' דמשמע משם דאף אם הוא בריא ואמר ינתנו אלו לבני דאף הבנות בכלל ולא חילקו בין מתנה מועטת שאין בה כדי עישור ובין מתנה מרובה שיש בה יותר מעישור וסתמא אמרו שאם שלח לביתו נכסים ואמר אלו לבני שאף בנות בכלל ויתכן לומר דאף הר"ן ז"ל לא מיירי אלא באיש המתכוין להעביר הנחלה מיורשיו להכעיס אותם ואף אם לא יתן להם שיעור זה ימצא להם בן זוג ועל כיוצא בזה בא הר"ן באזהרה שאין לאב לתת כ"כ לבתו יותר מהעישור כיון שעינינו. הרואות דבת זה בעישור שנותן לה לבד ימצא לה בן זוג וזה שהוא נותן יותר מעישור להזיק את היורשין נתכוון ועל כיוצא בזה כתב הר"ן דאין לו לתת יותר. א"נ אפשר לומר דאף אם נאמר דבכל גוונא כתב הר"ן שאין ליתן יותר מהעישור מ"מ הרי כתב מור"ם שם שאין נוהגין כן ורצונו לומר דבכל עיר ועיר לפי מנהגו ואם הוא יושב בעיר שנוהגים להרבות נדוניא לבנותיהם ואם לא ירבה לה יושבת בקרן זוית ובכגון זה מה יעשה האב וכי ס"ד שיניח אותם עגונות כל ימיהם כדי שלא יאבד הירושה מבניו והר"ן לא דיבר אלא כנגד בני דורו שהיה מנהגם למעט בנדוניא ולמרבה היה נותן להם העישור ואם היה איש שוע ונדיב ונתן יותר על כיוצא בזה בא באזהרה מדברי הר"ן שאין לתת להם יותר מעישור אבל כגון בזמן הזה שאם הבת אביה אביון אין שואלין עליה ואין אדם פוקדה ובפרט אם היא אינה יפה ועל כיוצא בזה לא דיבר הר"ן ז"ל וכן ראיתי להרב מים רבים בא"ה סי' ט"ז שכתב להדיא על דברי הר"ן ונתן טעם