ויוסף אברהם קסג

ותרמילו וצעק כנגדו על שהחזיר השליש ואדרבה היה לו לומר איך עברת ולקחת כל הממון אלא ודאי נראה פשוט שכל שכיון לשם הנאתו כמו איש זה שרצה לזכות שיהנו ממנו לומדי תורה או לצדקה אז בכגון זה לא באו עליו רז"ל באזהרה לומר לו לא תיהוי באעבורי אחסנתא

עוד נראה לתת טעם לדברי הירוש' והרא"ש שחלקו בין בריא ובין ש"מ והוא דבשלמא גבי בריא שנתן מתנה אין ברור לנו שממון זה שנתן הוא הולך מהיורשים כי אפשר שממון זה היה מאבדו או מפסידו באיזה סחורה וגם כשהוא בחיים ירויח כהנה וכהנה אבל אם הוא ש"מ שהולך למות או זקן שהגיע לגבורות שודאי מכאן ואילך לא ירויח כאותו סך שנתן ובודאי אותו סך הולך מהיורשים ולכן אם יתן אז איזה מתנה הולך מכיס היורשים ויתכן לומר כי אבא סוראה הנזכר בש"ס היה איש זקן שהגיע לגבורות ואין תקוה ממנו שירויח כאותו סך ולכן ר"י בר"מ לא רצה ליכנס כדי שלא יהיה באעבורי אחסנתא

וראיתי למהראנ"ח ח"א סי' קי"ח שהוכיח מההיא דכתובות הנז' וז"ל מכאן יש ללמוד דאע"פי שאסור להעביר הנחלה מ"מ כל שהעביר אין אומרים לו שיחזיר ומוטב שיעמוד באיסור ההעברה ולא יחזור בו ואע"פי שאם היה חוזר היה מתקן בכך איסור ההעברה עי"ש. ונראה לתת טעם לדבר לפי דבעת שהוא נותן הוא עובר אבל המקבל לא מצינו לו שום איסור. אם קיבל המתנה וא"כ אחר שזכה במתנה אם נאמר לו שיחזיר המתנה שלא כרצונו הרי הוא גזל ביד הנותן כיון שכבר זכה בה חבירו ולכן אפי' שהוא מתקן ההעברה מ"מ אם יחזיר הרי הוא גזל בידו אלא שיש לי לתמוה על דברי מהראנ"ח שדבריו באו כספר החתום ולא ביאר דבריו במאי מיירי ומסתמות דבריו נראה שהוא כבריא שהרי הוא מוכר ונותן וא"כ הוא יש לתמוה עליו מדברי הרא"ש הנז' שנראה מדבריו דההיא דלא תיהוי באעבורי אחסנתא הוי דוקא בש"מ וכמו שכתב כן להדיא ונתן טעם לדבריו אבל בבריא אין בו משום אעבורי אחסנתא וא"כ קשה איך הוא יאמר סתם דמשמע אפילו בבריא ויתכן לומר שראה הראנ"ח דהאיש ההוא היה זקן וקרבו ימי פקודתו ולכן הוא מוכר מנכסיו כדי לתת אותם לבת בנו ולהבריחם מבנו שראה עצמו שקרבו ימיו למות וכל כוונתו הוא כדי להכעיס לבנו