ויוסף אברהם קסב

ומרויח פרנסתו ויש בידו קרן והבן השני אינו מוצלח ולכן האב חס עליו והרבה לו חלקו בודאי אין בזה אעבורי אחסנתא ומצוה קא עביד כי אין מן הדין שלא לרחם על בניו ואין כוונתו משום שאין נוהגים בו כבור אלא משום שלא יגיע להם צער אחר מותו וא"כ בנ"ד שידוע לכל שאין כוונתו להכעיס ליורשים ולאו משום שאין נוהגים בו כבוד כי הבנים הם קטנים ואינם בני כבוד אלא כוונתו לרחם על בנותיו כי אמם כבר. מתה מזה זמן וכשימות גם הוא ישארו יחידות בבית ואין להם איש או אח לעזור אותם וגם מהחצר והבתים הנז' יוציאו אותם כי אז יהיו ממון בנים הקטנים ולכן עמד וכתב להם שטר מתנה מהחצר והבתים הנז' וכ"ע מודים אילו לא היה להם חצר והבתים הנז"ל לא היה אדם פוקדם והיו כלואים בבית שהרי אפילו בחיי אביהם לא בקשו לשדך אותם וכ"ש אחר מותו כי ישארו עניים מרודים ולא יעלה להם מנכסי אביהם כ"א דבר מועט ולכן נראה כי אביהם חסד גדול. עשה עמהם וצדקה ואין מונעין לאדם מלעשות צדקה כדי שלא להעביר הנחלה מיורשיו ודבר זה אין השכל מקבלו והתלמוד מלא מזה וכמ"ש גבי מר עוקבא בכתובות דף ס"ז שראה עצמו שלא עשה צדקה הרבה אמר זוודאי קלילא ואורחין רחיקא קם ובזבז לפלגיה דממוניה והקשו והיכי עביד הכי והא באושא התקינו שהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש שמא ירד מנכסיו ואם איתא הו"ל להש"ס להקשות והא מעביר הנחלה מהיורשין אלא ודאי נראה פשוט שאין זה אמור שהמעביר נחלה אין רוח חכמים נוחה הימנו אלא דוקא במתכוין במזיד להכעיס היורש שלא מצא חן בעיניו או שיודע שיורש אותו ועכ"ז אינו נוהג בו כבוד וזוהי שבאו באזהרה לא תיהוי באעבורי אחסנתא והכוונה שרצונו להכעיס להעביר הנחלה אבל אם אין כוונתו להכעיס את היורשין אלא כוונתו לרחם עליהם מצד החמלה שראה לבן האחד כצל"ח העודף והאחד אין לו הצלחה כ"כ או שרצה לזכות את נפשו בתת מממונו לצדקה כמו מר עוקבא בודאי בכגון זה לא יעלה בדעת שום אדם לומר שזה אעבורי אחסנתא וה"נ מצינו בב"ב דף קל"ג גבי אדם אחד שלא היו בניו נוהגים בו כשורה עמד וכתב נכסיו ליונתן בן עוזיאל מה עשה יונתן בן עוזיאל מכר שליש והקדיש שליש והחזיר שליש ואי אפילו בתורת צדקה נקרא אעבורי אחסנתא א"כ היאך קיבל ממנו יונתן בן עוזיאל וגם שמאי הזקן שבא עליו במקלו