ויוסף אברהם קסא

ואמר ינתנו אלו לבני בנותיו בכלל ואם בשעת מיתה אמר ינתנו לבני אין הבנות בכלל והרא"ש שם הקשה דברי הש"ס אהדדי דבפ' י"נ אמרי' ההוא דשלח חתיכות מעילין ושיראין לבניו אמר ר' אמי הראוי לבנים לבנים והראוי לבנות לבנות ואילו לקמן אמרי' ההוא גברא דאמר נכסי לבני והו"ל ברא וברתא ומיבעיא לן מי קרו אינשי לברא בני ופשיטא ליה דאין בנות בכלל ומאי שנא וחילק שם הרא"ש דהא דאמרי' דבנות בכלל היינו כשהוא בריא וההיא דהוה ליה ברא וברתא דנר' דאין הבנות בכלל מיירי בש"מ וטעם הדבר דמה בין בריא לש"מ דכל שהוא בחייו שהוא נותן מתנה הכל בכלל אבל בש"מ שבא להנחיל אנו אומרים דאמדינן דעתיה דהאי גברא לא בעי למיהוי באעבורי אחסנתא משום הא דקאמר שמואל וכו' ע"כ. הרי להדיא דדברי הירוש' והרא"ש כהיפ"ת ולא חש הרא"ש לההיא דכתובות כי יש לו איזה תירוץ או כדאמרן לעיל

עוד יש לומר. דבנ"ד לא שייכא ההיא דלא תיהוי באעבורי אחסנתא והוא דכתב מרן והוא מדברי הרמב"ם ז"ל כל הנותן נכסיו לאחרים והניח היורשים אע"פי שאין היורשים נוהגים כו כשורה אין רוח חכמים נוחה הימנו ומידת חסידות שלא להעיד בצואה זו וכתב הסמ"ע דר"ל דאין נוהג בו כבוד כראוי במורישו ואע"ג דנוהג כשורה במילי דשמיא עי"ש. מדברים אלו משמע דאם האב או המוריש ריבה לאחד ומיעט לאחד לאו משום שאינו נוהג בו כבוד אלא שראה להבן האחד שהוא מוצלח ומשכיל בכל דרכיו מה שלא נמצא כן בבן השני ולא חס על השני ונכמרו רחמיו עליו ונתן לו מתנה מרובה שאין זה בכלל לא תיהוי באעבורי אחסנתא כיון שמצד רחמנותו על השני נתן לו מתנה דאלת"ה למה לו למרן ז"ל לומר אע"ג שאין היורשים נוהגים בו כבוד הו"ל להשמיענו רבותא טפי דאפילו שריבה לאחד משום שריחם עליו לפי שאינו מוצלח אפ"ה מיקרי אעבורי אחסנתא וכ"ש אם מעביר במזיד לפי שהיורש אין נוהג בו כשורה והוא מתכוין להכעיסו להעביר ממנו הנחלה אלא ודאי נראה שבדוקא נקט אע"פי שאין היורשים נוהגים בו כשורה לומר לא מיבעיא אם העביר הנחלה בלתי שום טעם שנקרא אעבורי אחסנתא אלא אע"פי שנותן טעם לדבריו במה שמעביר הנחלה לפי שהיורש אין נוהג בו כבוד עכ"ז נקרא אעבורי אחסנתא אבל אם העביר הנחלה מבן לבן לפי שראה שהבן האחד הוא מוצלח