ויוסף אברהם קס

מצפה לשמשו עוד כל זמן שהוא בחיים אבל אם כתב לאיש זר שלא שמשו מעולם והוא מתכוין להכעיס יורשיו בזה אנו נותנים עלה לא תיהוי בא"אח

והנה ההיא דאעבורי אחסנתא נכלל בה שני דברים אחד הא דאמרן שהוא ש"מ ונותן מתנה ומתכוין להכעיס ליורשיו ועל זה בא באזהרה לא תיהוי באעבורי אחסנתא. שנית כי יש לך אדם שהוא נכבד ודבריו נשמעים ויבוא אצלו שום אדם ומתחנן אליו שידבר על לב פ' לתת לו מתנה כעין שמצינו לר"י בר"מ שא"ל רב פפא ליעול מר בהדאי חזייה דלא הוה ניחא ליה וכו' א"ל מי קאמינא לך עול ועשייה עול ולא תעשייה א"ל מעליא דידי היינו עשייה כי נמצא שסבר ר"י בר"מ שקרא לו לקחת נדוניא יותר והוי אעבורי אחסנתא כיון שאבי הכלה שלא מרצונו נתן לו ולא משום תשלום גמול שהוא מצפה אלא הוא נותן משום כבוד ר' יהודה ולכן לא רצה ליכנס ואפילו ע"מ שישתוק אבל אם היה בריא ונתן מעצמו לאחד בלתי שום בקשה וכבוד מסתמא אנו אומרים שכוונתו למתנה ומקוה לתשלום גמול. והנה בנ"ד שמאליו שלח אחר עדים והעדים עצמם לא ידעו אם יש לו בנות אם לאו וכשמוע העדים את דבריו דברו על לבו שלא יעביר הנחלה מבני בנו הנז' ולא קיבל מהם כי אמר הוא חולה בחולי ארוך ואין לו אשה לשמשו כי מתה זה זמן א"כ מה יש להם לעדים לעשות עוד ומה גם שנתן טעם לדבריו

עוד כתב הרב החבי"ב שם וז"ל יראה לי שלא אמרו אין רוח חכמים נוחה הימנו אלא דוקא בכותב נכסיו לאחרים והניח לבניו אבל בכותב נכסיו לבניו וריבה לאחד ומיעט לאחד אע"ג דאמר שמואל לר' שילת לא תיהוי באעבורי אחסנתא אפילו מברא בישא לברא טבא אינו בכלל אין רוח חכמים נוחה הימנו עי"ש. הרי כתב להדיא דגבי יורש נחלתו שריבה לאחד ומיעט לאחד אין זה בכלל מה שארז"ל אין רוח חכמים נוחה הימנו. עוד נראה דיתכן להיות ההיא מעשה דרב פפא דאבי הכלה היה חולה ומוטל על ערש דוי ומנ"ל שהיה בריא ואי משום שהיה מדבר כדבר איש אל רעהו וכתב לבתו כל מאי דאית גביה אין זה ראיה כלל וכי ש"מ צריך שיהיה חולה הרבה ובש"ס לא הוצרכו לבאר זה והנה חילוק זה שחילק היפ"ת בין בריא לש"מ כן איתא בירוש' פ' ב' דייני גזירות והביאו הרא"ש בתשו' כלל פ"ה סי' ג' הרי שהיה נתון במדינת הים