ויוסף אברהם קנט

דידי היינו עשייה כתביה לכל מאי דהוה גביה וכו' והקשה עליו והרי שם היתה מתנת בריא ועכ"ז א"ל לא תיהוי באעבורי אחסנתא ומזה הקשה ג"כ על בעל העיטור שכתב דלא הוי אעבורי אחסנתא היכא דשייר מידי והקשה עליו והרי מסוגיא זו נראה דאפילו שייר מידי הוי אעבורי אחסנתא. ולעד"ן דדברי בעל העיטור הן הם דברי הרמב"ם בפ"ו מה' נחלות שכתב הנותן נכסיו לאחרים והניח היורשים אין רוח חכמים נוחה הימנו ומדלא כתב הנותן מנכסיו לאחרים דמשמע קצת מהם אלא כתב הנותן נכסיו לאחרים והניח היורשים ר"ל שהניחם בלא כלום נראה מזה דדוקא כשנתן כל נכסיו כולם אבל אם נתן קצת והניח קצת אין בכלל זה מ"ש אין רוח חכמים נוחה הימנו כי באופן זה אין קפידא וכדברי בעל העיטור ז"ל ומה שהקשה עליו מדברי הש"ס כי נראה משם שאפילו שייר קצת נקרא אעבורי אחסנתא לעד"ן בהיפך שהרי ר"י בר"מ מתחילה לא רצה ליכנס לפי שחשש שמא אבי הכלה משום כבודו של ר"י בר"מ יתן כל אשר לו לחתנו וכמו שכן מצינו שלבסוף כת' כל מה דהוה גביה ואין זה רחוק מהמציאות כי עינינו הרואות לכמה אבי הכלות שבראותן שהחתן מיוחס והוא מהנכבדים נותן לו ממון מרובה ולוה מאחרים יותר מכדי יכלתו ונותן לו ואפשר שבעת אשר הוא נותן לחתנו אם ימכור כל נכסיו לא יספיק לחובו אלא מרוב שמחתו בוטח בה' ופורע חובתו

הנה לפקד"ן לתרץ דברי הש"ס ובתחילה יש להסביר טעם לדברי היפ"ת והרב החבי"ב דמאי שנא גבי ש"מ יש בו משום אעבורי אחסנתא וגבי בריא אין בו משום אע"א אכן נר' לומר והוא דבשלמא גבי בריא שהוא שפוי בדעתו ודאי דמה שנתן מתנה זו לאו על חנם נתן מתנה זו אלא משום שהוא מצפה ממנו לתשלום גמול מהמקבל מתנה ומשו"ה אם נתן לאחרים לא הוי אעבורי אחסנתא אבל בש"מ שהוא הולך לבית עולמו ואינו מצפה מהמקבל מתנה לתשלום גמול ודאי דמה שנתן המתנה הוא להכעיס ליורשיו מאיזה סיבה או שלא שרתוהו בחוליו או שראה שהם שמחים במיתתו ומשו"ה עמד וכתב לאחרים ולכן בנדון כזה נתנו לו עצה לאדם דלא ליהוי באעבורי אחסנתא כגון זו ואה"נ דאם נפל בחולי ארוך ולא באו היורשים לשמשו אלא בא איש זר ושמשו ובשכר זה כתב לו איזה מתנה גם נדון כזה אינו בכלל לא תיהוי באעבורי אחסנתא כיון שהוא