ויוסף אברהם קנח

אמרינן דלא תיהוי באעבורי אחסנתא אלא בש"מ או בבריא דמקנה לו אחר מיתה אבל המזכה מתנה בחייו לית לן בה דלא גרע מנותן מתנה לזרים בחייו דאין בזה נדנוד עבירה עי"ש. גם ראיתי להרב החבי"ב בח"מ סי' רפ"ב אות יו"ד וז"ל עוד אני אומר דאפילו באעבורי אחסנתא מברא בישא לברא טבא היינו דוקא בלשון ירושה ובשעת מיתה אבל בלשון מתנה ובהיותו בריא אין שום קפידא וכן ראיתי נוהגים שאין נזהרים בזה עי"ש. הנה מדבריו אלו נראה בהדיא דדוקא בש"מ אבל בבריא ונתן מתנה אין שום קפידא וא"כ לדעת הרב החבי"ב מה שכתב מרן ומידת חסידות הוא שלא להעיד בצואה זו שמעבירין הירושה מהיורש היינו דוקא בש"מ אבל בבריא אין שום קפידא וכעין שמצינו גבי א"א ע"ה שנתן את כל אשר לו ליצחק ואין בזה אפילו מידת חסידות ועוד כי רש"י ז"ל פי' בחומש ע"פ ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק זו דייתיקי פי' שטר מתנה נתן ליצחק כדי שיקפצו ויתנו לו בתם א"כ כ"ש בנ"ד שגדלו ולא נישאו ועשה כן כדי שיקפצו ויקחו אותם שכל עוד שהם אביונים לא יקחו אותם והן היום אחר מיתת אביהם שלחו לשדך אותם ועוד כי בנ"ד עכ"פ שייר לבני בנו מטלטלים וחובות. ואף כי המפרשים תירצו גבי יצחק לפי שכתוב כי ביצחק יקרא לך זרע ואין ישמעאל ובני קטורה נקראים זרעו היינו לפי שהוקשה להם דאיך א"א ע"ה יתן את כל אשר לו ליצחק ולא נתן לשאר בניו דבר מועט לקיים נחלה דאורייתא וגם למה גבי בני הפילגשים כתיב שנתן להם מתנות ולא מצד הירושה ותירצו לפי שכתוב כי ביצחק יקרא לך זרע. אך באמת כי תירוץ זה הוא דחוק שהרי גם גבי ישמעאל כתיב כי זרעך הוא ועוד כי מצינו לרז"ל כי חסו על בושת הבנות שהרי אמרו בנכסים מועטין הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים וא"כ אין קפידא על ראובן הנז' אם חשש על בנותיו שלא יתעגנו כל ימי חייהם או ימצאו להם זיווג שאינו לפי כבודם ויצטערו כל ימי חייהם בדבר הזה

וחזי הוית להרב בני חיי בסי' רפ"ב שהקשה על היפ"ת מדברי הש"ס שבכתובות דף ג"ן שם גבי רב פפא דאיעסק לבריה בי אבא סוראה אזיל למיכתב כתובה א"ל לר' יהודה ב"רמ ליעול מרן בהדן חזייה דלא הוה ניחא ליה א"ל מאי דעתיך אי משום דא"ל שמואל לר"י שיננא לא תיהוי באעבורי אחסנתא וכו' א"ל מעליא