ויוסף אברהם קנה

שודאי אסורה לפ"ז ומעתה לפי האמור דמה שפי' המחצ"ה בכוונת המג"א במ"ש ומ"מ נ"ל מ"ש דר"ל דשיחה בעלמא מותר שאיך לא שם לבו לדברי הרשב"א הנז' דמשמע מדבריו דאפילו ד"ת כיון שאינן מענין התפילה אסור וכ"ש שיחה בעלמא וא"כ איך אפשר לומר דשיחה בעלמא מותר אכן נראה דכוונת המג"א היא לומר דמאחר דיש להביא ראיה דשיחה בעלמא מותר ויש סברא לדחות זה ג"כ אין אנו אומרים שאסור לדבר כלל אפילו כגון והוא רחום ואין אומרים שמותר לדבר שיחה בעלמא ואנו תופסין קו המצוע שלא לדבר שיחה בעלמא אכן אם אומר שאר דברים כגון והוא רחום מותר וזה שכתב ומ"מ נ"ל מ"ש ר"ל מה שכתב בתחילת דבריו דכגון והוא רחום מותר

עוד נראה להביא ראיה ממ"ש המג"א בסי' קי"א עמ"ש מרן כשהש"ץ חוזר התפילה חוזר ואומר ה' שפתי תפתח בלחש וכתב המג"א משם הב"י אבל שומע תפילה ושאר פסוקים א"ץ הואיל וכבר אמרן בלחש קודם התפילה ואפילו בשחרית וערבית שלא אמרן קודם התפילה אין צריך לאומרם ע"כ לשון הב"י. וכתב המג"א משמע דש"ץ רשאי להפסיק אחר שהתפלל בלחש עי"ש ופשוט הוא דמ"ש רשאי להפסיק היינו להפסיק בשומע תפילה ושאר פסוקים דוקא אבל לא לדבר דברי חול וכן ראיתי להמחצ"ה שכתב לפרש דבריו וז"ל דהא לא כתב שאסור לומר פסוקים אלא שאין צריך ואע"ג דהפסוקים הוי הפסק ע"כ הרי משמע דוקא פסוקים אבל שיחה בעלמא ודאי שאסור ועוד מצאתי להרב הפרישה בסי' קנ"ב שכתב עמ"ש הב"י בשם ת"ה בטעם דש"ץ אינו חוזר לאחוריו אחר תפילתו שמתפלל בקול רם משום שממתין עד קדיש שלם שתקנוה אחר כל תפילה אלא שמפסיקין בקריאת ס"ת וסדר קדושה ובכה"ג דתקנוהו תקנוה דלסדר תפלת י"ח הן באים ע"כ וכתב הרב הפרישה מכאן משמע דאסור לש"ץ לדבר ביני ביני עד אחר קדיש תתקבל כיון דהכל מעין תפילה אחת היא והקדיש חוזר על כולן עי"ש הרי הדבר מפורש להדיא בדברי הפרישה שאסור להפסיק עד אחר קדיש תתקבל וליכא מאן דפליג ואף שהרב מאמר מרדכי כתב דדברי הפרישה פליגי על דברי המג"א שבסי' קי"א שהוכיח מדברי מהרא"י ממ"ש בדין שבסי' ס"ו דשרי להפסיק אפילו קודם שיתחיל הש"ץ החזרה בקול רם ושמא יש לחלק בדוחק עי"ש. ולפקד"ן דהחילוק הוא מרווח