ויוסף אברהם קנד

ראיה דודאי מן ב"ש עד סוף תפילת י"ח אז אסור הוא ועבירה היא בידו אבל בין תפילה לנ"א אין לדבר ר"ל דלכתחילה אין לדבר אבל אם דיבר אין כ"כ אסור וא"כ לא יוכל לכתוב אסור לדבר מב"ש עד אחר נ"א כי אם דיבר לא יש איסור כ"כ כמו מב"ש עד אחר תפילת י"ח ונראה דזוהי שכתב המג"א ויש לדחות והכוונה כמ"ש דיש חילוק ביניהם ודלא כמו שפי' הרב מחצית השקל שפי' בכוונת המג"א במ"ש ויש לדחות דכוונתו דאה"נ דאסור לדבר עד אחר נ"א אלא דנקטו מילתא פסיקתא דהא יש ימים שאין נופלין על פניהם כגון בר"ח וכדומה עי"ש דליתא דודאי כיון דרוב ימים נופלין על פניהם הו"ל למרן להשמיענו דין זה שאין לדבר עד אחר נ"א ועוד כיון דעכ"פ מרן השמיענו שאין לדבר בין תפילת י"ח עד נ"א א"כ למה חילקן לשתי בבות בסי' נ"א ובסי' קל"א והו"ל לומר שאסור לדבר מן ב"ש עד אחר נ"א אלא ודאי נראה דכוונת המג"א במ"ש ויש לדחות כמש"ל אכן מה שכתב משם מרן בב"י שהביא משם ת"ד שמשמע מדבריהם דדוקא כשמפסיק ועוסק בדברים אחרים אסור אבל שיחה בעלמא לית לן בה וכתב המחצ"ה לפרש דבריו דמלשון ת"ד שכתבו להפסיק בשאר דברים משמע הפסקה גמורה אסור אבל שיחה בעלמא לית לן בה ע"כ. והרואה יראה דאף דבאמת העתק דבריהם בדברי מרן כתוב שהיתה מפסקת מכוונת תפילתו להפסיק בשאר דברים ואף שגם זה אינה ראיה וכמ"ש הוא ז"ל מ"מ עין רואה דברי ת"ד בדברי רבינו בצלאל שכתוב להדיא שמכאן כתב רבינו שאסור להפסיק בדברים אחרים שאינן של תפילה ובשיחה מדברים אלו נראה שאין להפסיק אפי' בשיחה בעלמא. עוד נראה יותר מדבריהם שאפילו דברי תורה אסור ללמוד שכן כתבו אסור להפסיק בשיחה ובדברים אחרים שאינן של תפילה מדברים אלו נראה שאפילו לימוד תורה כיון שאינו מענין התפילה אסור להפסיק ועוד קשה לי על דבריו במה שהבין דבין מב"ש עד תפילת י"ח ובין מתפלה לנ"א הכל שוים שאסור להפסיק ביניהם ודיניהם שוה דא"כ ר"א איך היה מניח לאשתו להפסיקו בדברים כיון שאם פסק עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה כמו בין ישתבח ליוצר כיון דדין אחד הוא להם ושוה דיבור בין ישתבח ליוצר כמו בין תפילת י"ח לנ"א

ועכ"פ נמצינו למידין מדברי הרשב"א דכל שהוא שאינו ענין של תפילה אפילו דברי תורה אסור וכ"ש שיחה בעלמא