ויוסף אברהם קמז

ממון לא הוא דבאותו ממון יש להם חזקה אפילו שעדין לא חלקו וכן פי' כן בפרישה להדיא שבתי וראיתי בכוונת הר' עדות ביהוסף שאף הוא ראה וידע דאם חלקו הירושה ההיא והלכו להם דיש להם חזקה ונכסים שיש להם בירושה וחלקו להם ונכסים שיש להם מצד עצמן שוים הם שמחזיקין זה על זה ולא בא הרב אלא אם עדין הם שותפין בירושת אביהם וכן מורה לשונו לעיל במ"ש כמו כן האחים אף שהם חלוקין שכל אחד עומד בשלו ובממונו ואין נכסיהם בשותפות אלא הם כשאר כל אדם המה להם. אכן מצד שבת אחים גם יחד שאין מקפידין זע"ז סד"א שאין מחזיקין זע"ז קמ"ל דמחזיקין עי"ש. ולא רציתי לבאר זה אלא לפי שיש מתעקשים בו

ומעתה לפי האמור אף לפי דברי המ"ץ והסמ"ע והרב עדות ביהוסף שכתבו דדברי מהרי"ב איירי במי שיש לו ממון מצד עצמו היינו נמי כשחלקו להם ירושת אביהם והלכו להם כל אחד לבדו והם שוים להדדי וא"ת מי יודע שחלקו והלכו להם כבר כתבנו לעיל משם המ"ץ ומהראד"ב והרב החבי"ב דעל היורשים להביא ראיה כי המוחזק יכול לומר חלקנו והנה הרב במ"ח הוקשה לו על דברי המ"ץ במה שהביא ראיה מדין השותפין שאם אין עדים שהיה שותפו אלא ע"פי המחזיק נאמן במיגו שלא היה שותפו מעולם והוקשה עליו דזה אינו דומה לשותפין דהתם לא היה ידוע שהיה שותפו אלא ע"פי דיבורו משא"כ גבי אחין שכיון שידוע שקרקע זו של אביהם אנן סהדי שהיו שותפין לפחות שעה אחת עי"ש. ונראה דאף ממקומו אינו מוכרח וכדכתב הרב ז"ל מ"מ מוכרח הוא מדברי מרן בב"י סי' קע"ט דאפילו בשותפין כל דליכא סהדי שעדין הם שותפין אף שידוע לנו שהיו שותפין מתחילה נאמן במיגו דאי בעי אמר חלקנו. ובר מן דין בנ"ד אין צריכין אנו לכל זה כי כבר הובא בשאלה ששמעון השכיר את ביתו זה כמה שנים ובנדון כיוצא בזה כבר מצאנו ראינו להרב החבי"ב בסי' קמ"ט אות ז' שכתב משם רבו מהרימ"ט ח"מ סי' כ"ו שכתב שאם השכירה לאחרים והיו פורעין השכירות לאחד ולא לאחר השותף עלתה לו חזקה וה"ה אחים ושותפין דאין לו טענה שהיה מוותר לו מפני שהיה אחיו ומסכן עי"ש. וא"כ נראה בנ"ד שעלתה לו חזקה בלתי שום ספק וכ"ת אפילו שהשכיר הבית לאחרים מי יאמר שלא היה פורע לאחיו חלקם בשכירות כבר כתב מוהראד"ב בזה בסי' קל"ה דזה אינו כלום דא"כ לעולם לא