ויוסף אברהם קמה

ושטרות יוצאין על שמו לא מהימן וכו' עי"ש. ולא ידעתי מאי קא מקשה דמאחר שראה לדברי רשב"ם שכתב שמאחר שלא נודע מאיזה צד יבוא לו ממון בלא אחיו אין לתלות השטרות אלה בממון דאב עי"ש. הרי נראה דשם דוקא שלא היה לו שום מציאות שיש לו ממון כ"א דוקא מממון אביו ולכן אמרינן דחזקתו של אב אבל אם חלוק בעיסתו אמרינן מעיסתו קמץ אבל ההיא דמהרי"ב ודאי דלא מיירי בכגון זה שאין לו ממון כ"א ממון של אביו ויגיד עליו ריעו שהרי הוא ז"ל הביא ראיה לדבריו מדאמרינן בן שחלק ובודאי האי בן שחלק מיירי בממון שיש לו מצד עצמו א"כ דכוותה גבי אחין שיש להם ממון מצד עצמן ואפ"ה כיון שאוכלין על שלחן אחד וכל הוצאתן ביחד אין מחזיקין זע"ז וגם יש כמה חילוקין מההיא דא' מן האחין שהיו אונות וכו' לההיא דמהרי"ב ולאפס הפנאי לא יכולתי להעתיקם

עוד הקשה הרב הנז' על דברי מהרש"ך דמ"ש דההיא דהרשב"א בד' שירשו בית אחד דמיירי בבני אחין והקשה עליו מדברי מור"ם בס"ו שכתב משם הרשב"א דה"ה שאר קרובים שאין חלוקין אפילו בעיסתן ע"כ. ואחר המחי' ל"ק דאחד הרואה בדברי הרשב"א שם בסי' תתק"ן וגם במיוחסות סי' צ"ג שלא הזכיר שאר קרובים אלא אח או אחות ואף שמדברי מור"ם והריב"ש סי' רנ"ב שהבינו בדברי הרשב"א דה"ה שאר קרובים מ"מ מהרש"ך סבר דדברים כפשטן ודוקא אח ואחות ולא בני אחין ועוד שהרי מור"ם ז"ל הזכיר וה"ה שאר קרובים שאין מקפידין זע"ז לפי ראות עיני הדיין וא"כ אפשר דההיא דד' אחין מיירי בכגון זה בשאר קרובים שהם מקפידין זה על זה וכמו שפי' שם דמיירי בבני אחין אע"פי שלא הזכיר הרשב"א ז"ל בני אחין ה"נ יפרש בבני אחין שהם מקפידין זע"ז והנה מהראד"ב בסי' קט"ו הוקשה לו שם על בעל העיטור דלמה יגרע אחין שהם שותפין מן התו' משאר שותפין שקנו קרקע דאין בו חלוקה דלא עלתה לו חזקה לאחד מהם משום שכן דרך שותפין להשתמש כל אחד ג' או ד' שנים א"כ ה"ה והוא הטעם באחין שירשו קרקע עי"ש. ולעד"ן לומר והוא דבשלמא גבי שותפין שקנו קרקע דמסתמא לוקחין שניהם ביחד וזה נותן דמי חציה וזה נותן דמי חציה א"כ מסתמא אין בו עזות פנים לומר לחבירו אני קניתי ממך ואכלתי שני חזקה והוא ע"ד מ"ש חזקה אין אדם מעיז פניו בפני