ויוסף אברהם קמג

לומר כמ"ש כל זמן שלא נתברר שחלקו דהיינו שאנו רואים שהם משתמשים ביחד ולכן אין להם חזקה וכדברי המ"ץ אבל אם לא ראינו שהם משתמשים בה ביחד אלא כל אחד משתמש בה לבדו על היורשים להביא ראיה כי המוחזקים יכולין לומ' שחלקנו וכדבריו שם בסי' קל"ה אלא שעדין קשה דא"כ דברי מהראד"ב סתראי נינהו דאילו הכא משמע דסבר דהעיקר הוא דאם חלקו ירושתן אם לאו אבל אם חלוקין בעיסתן אם לאו לא בעינן ואילו בסי' קל"ה משמע דבעינן שיהיו חלוקין בעיסתן ואפשר דסבר לה מר כמ"ש הרב החבי"ב בש"ות סי' צ"ו דאם חלקו ירושתן אפילו שאין חלוקין בעיסתן מחזיקין ואם לא חלקו אכן חלוקין בעיסתן מחזיקין ז"עז ג"כ

ומעתה לפי האמור בדברי המ"ץ ומהראד"ב שתירצו דברי מהרי"ב עם דברי הרשב"א שהרשב"א מיירי כשעדין הם שותפין ודברי בעל העיטור ומהרי"ב בחלקו ירושת אביהם וא"כ גם מרן נוכל לומר שיתרץ כוותייהו דאם חלקו ירושתן מחזיקין זה על זה אבל לא חלקו אין מחזיקין ודברי הרשב"א מיירי כשלא חלקו והא דחלקו בממון אחרים דיש להם חזקה היינו כשלא חלקו ירושתן והם באותו עת יש להם ממון מצד עצמם ורוצה האחד להחזיק בו וכדמשמע כן מדברי המ"ץ והפרישה וכ"ת מהיכן יוודע לנו שחלקו עד שיחזיק אחד על חבירו בהא ודאי על היורשים להביא ראיה שלא חלקו דהמוחזק יכול לומר שחלקנו וכמ"ש מהראד"ב והמ"ץ שם וא"כ בנ"ד לכ"ע על היורשים להביא ראיה כי המוחזק יכול לומר שחלקנו וכ"כ הרב החבי"ב בש"ות סי' צ"ו שאם אין עדים שנשארו שותפין אחר מות אביהן ולא חלקו אפילו שראובן מודה שנשארו שותפין עלתה לו חזקה אפילו אין בה ד"ח במיגו דאי בעי אמר חלקנו עי"ש. ומעתה מה שהקשה באר מים חיים על דברי המ"ץ במה שיצא לחלק בדעת בעל העיטור דאם נשארו שותפין ונושאים ונותנים בממון אביהם דאין להם חזקה זע"ז והקשה עליו מדברי הרשב"א בג' מקומות שלא ביאר דאם נשארו שותפין נושאים ונותנים בממון אביהם עי"ש. לא ידענא מאי קא מקשה דדבריו ברור מללו דכל שנשארו שותפין בממון אביהם ולא חלקו ירושתן דאין להם חזקה והרשב"א כבר רמז זה במה שכתב הרי הן כשותפין ובודאי השותפין הם נושאים ונותנים ביחד ואם חלקו אין נקראין שוב שותפין ומה שכתב שיהיו נושאים ונותנים לא בדוקא נקיט לה אלא לפי ששם היו