ויוסף אברהם קלח

שיש להם ממון מצר עצמן עי"ש. ונר' דר"ל דאם הרשב"א סבר כמהרי"ב הו"ל לבאר בין סמוכין על שלחן אחד לאין סמוכין ואם זה כוונתו יש לתמוה עליו שהרי מצינו להרשב"א בח"ב סי' ר"ב שאזיל ומודה כדברי מהרי"ב דיש לחלק בין סמוכין על שלחן אחד לאין סמוכין שכן כתב שם. ומ"ש דאחין הסמוכים על שלחן ואחד יורד ולוקט הפירות דאפילו אית בה דין חלוקה אין מחזיקין זה על זה כדין אמרת ע"ש. וקשה לפ"ז על דברי הסמ"ע דאדמקשה על דברי מהרי"ב יקשה על דברי הרשב"א עצמו כי שם בסי' רכ"ב גבי האם שנתנה גן אחד ללוי לא ביאר שם דאם אין חלוקין בעיסתן אפי' אית בה דין חלוקה אין מחזיקין והרי לפי דבריו שבסי' ר"ב אם סמוכים על שלחן אחד אין מחזיקין ואפילו יש בה ד"ח אכן נר' דאין זה קושיא כי הרשב"א ידע לה מר שם בנדונו שלא היו אוכלין על שלחן אחד. והם רחוקים זה מזה ומה לו לבאר במה שלא היה בנדון ההוא דהוי נדרש ללא שאלו וא"ת דהרשב"א בסי' ר"ב מיירי באחין שיש להם ממון מצד עצמן ולא מירושת אביהם ומשו"ה כל שסמוכין על שלחן אחד אין מחזיקין זה על זה ואפילו יש בה ד"ח אבל בממון שבא להם בירושה אין מחזיקין הא ליתא כי הרי התשובה שקודם לה מיירי באחין שירשו ממון מאביהם ועל זה סיים ומ"ש באחין הסמוכין על שלחן אחד כנר' שהוא סיום לתשו' שקודם לה. ומזה ק' לי עמ"ש מהרש"ך וכבר אפשר להוכיח דהרשב"א חלוק על זה מאותה תשובה ה"ח ה"ש על ד' שירשו בית א' ואם איתא דהיכא דאין חלוקים לא מהני חזקה א"כ היה לו לבאר ולחלק ע"כ. ואם נאמר דהרשב"א חלוק על מהרי"ב עכ"פ מה יענה בההיא דהרשב"א עצמו בסי' ר"ב שסבר כמהרי"ב הן אמת כי זו אינה קושיא על מהרי"ב כי בימיו דברי הרשב"א שבח"ב עדין לא עלו על מזבח הדפוס אך עדין ק' לי על דברי מהרש"ך אמאי לא הוקשה לו מדברי הרשב"א על דברי מהרי"ב כ"א דוקא בההיא ד' שירשו בית א' כי הרואה יראה שגם מתשו' שהביא מרן בסי' קמ"ו גבי אלמנה שמכרה חצי הבית לראובן וכו' שאילו בא ראובן בטענת עצמו אחי מכר לי חלקו ואכלתי שני חזקה בזה הדין עם ראובן שהשותפין מחזיקין זה על זה בדבר שיש בו חלוקה ואם איתא הו"ל לבאר דאם הם סמוכים על שלחן אחד אין מחזיקין זה על זה אפילו אית ביה ד"ח גם בסי' קמ"ט גבי אלמנה שנתנה גן אחד ללוי וכו' ואם היה הגן ראוי ליחלק והחזיק