ויוסף אברהם קלו

עוד סל"ז משם הר"י ברצלוני דאחין שאוכלין על שלחן אחד וכיס אחד לכולם הא מילתא ליתא בגמ' ומדאמרינן בגמ' באב ובן ובאשה שנתגרשה הרי הן כשאר כל אדם אם חלקו משמע דאחין בין חלקו ובין לא חלקו הרי הן כשאר כל אדם אבל משיקול הדעת יש לנו לדקדק אם אין חלוקין בעיסתן קרובים להיות כאב ובן לפיכך אם כל הוצאתן ביחד אין להם חזקה זע"ז ע"כ. והנה מדברי מהרי"ב הנז' לא פורש תנא היכא קאי אם באחין שירשו ממון אביהם או באחין שיש להם ממון מצד עצמם אבל אחים שיש להם ממון מאביהם אין מחזיקין זע"ז אפילו חלוקין בעיסתן. והנה מצאתי למהר"ם אלשקר ז"ל בסי' מ' שהבין דברי מהרי"ב דמיירי באחין שירשו מאביהם כי כן היה נדונו שם והביא ראיה מדברי מהרי"ב הנזכר עי"ש. אכן דא עקא דא"כ מאי מייתי ראיה מדברי הש"ס במה שאמרו בן שחלק ואשה שנתגרשה משמע דאחין בין חלקו ובין לא חלקו דבן שחלק היינו שחלק משלחן אביו והיכי משמע דאחין בין שחלקו ובין שלא חלקו ירושת אביהם. אכן נראה דהא ודאי. ל"ק דהא ודאי הטעם גבי בן שלא יש לו חזקה לפי שכיון שאוכל על שלחן אביו אין מקפיד עליו אם ירד בתוך שדהו ואכל פירותיה אכן אם נחלק ממנו ויצא לרשות עצמו אז מקפיד עליו אם ירד לתוך שדהו ואוכל פירותיו חנם וא"כ דין זה עצמו. נימא גבי אחין שלא חלקו ירושתן והם משתמשין בה ביחד אם ירד אחיו לתוך שדהו ואכל הפירות לא יקפיד עליו כיון שהם אוכלין על שלחן אחד וכיס אחד לכולם ומדלא חילק הש"ס בהכי נראה דאחין בין חלקו ובין לא חלקו הרי הן כשאר כל אדם. עוד נראה: לומר והוא דכל עיקר דקדוק מהרי"ב הוא דאם באמת. יש איזה חילוק לגבי אחין הו"ל להש"ס לבארו כמו שביארו גבי בן ואשה ומדלא ביארו נראה דגבי אחין אין לחלק בהם דבכל אופן הרי הן כשאר כל אדם ופי' זה נראה עיקר דאלת"ה אלא הדקדוק מדכתב בן שחלק ולא ביאר אחין שחלקו א"כ למה לו להביא ואשה שנתגרשה אלא ודאי נראה כדכתיבנא

וחזי הוית להרב באר מים חיים בח"מ סי' יו"ד שהקשה לו כן על דברי מהר"ם הנז' והניחה בקושי ולפקד"ן כדכתיבנא עוד הקשה לו להרב הנז' על דברי מהר"ם הנז' במה שהביא ראיה לחילוק מהרי"ב בין אם כל הוצאתן ביחד אם לאו מההיא דאחד מן האחים שהיה נושא ונותן בתוך הבית. והיו אונות ושטרות יוצאין על