ויוסף אברהם קלד

לפרש לשון הכתובה שלנו שיסכים לתקנת טולי' הכי מפרשינן והכי עדיף ולא שנאמר כי אנשי המדינה עמדו ותקנו תקנות חדשות מדעתם אשר לא כתוב בתקנת טולי' אשר מנהגם אנו נוהגים ומפיהם אנו חיין עי"ש. ואע"ג דשם ודאי ממנהג טולי' לקוחה גם אנו נאמר בנ"ד מי יאמר דאינה לקוחה תקנה זו מטולי' ומה גם כי מצינו למרן ז"ל שכתב דדא ודא חדא היא ועוד בה בנ"ד אפילו שתאמר שאינה מתקנת טולי' מ"מ כיון שמצינו רבים ונכבדים מגדולי הארץ והם הרלב"ח ומהר"א מונסון והרמ"ג שהעידו על מנהג דמשק שכך הוא דבעינן ל"י ובפחות מל"י חולקין בודאי שהדיינים שחלקו פעם ושתים לאו מנהג טעות הוא זה וכגון זה ודאי לא בעינן מנהג ותיקין ועוד נר' לומר דאין זה רחוק מהמציאות לומר דבימי מהרי"ב לא היה מנהג זה בענין זה ומשו"ה כתב אכן בירושלים ת"ו קרא מקרה כיוצא בזה כמה פעמים והנהיגו הרבנים שהיו באותו עת לחלוק וא"כ אפילו מהרי"ב אילו היה שמיע ליה שיש מנהג לא היה כותב כן ועכ"פ עומד לנגדינו דברי מרן שבסי' קי"ח האמורים לעיל שכתב בשם הרשב"א דהדבר הוא בספק וכל האומר שכל שלא חיה ל"י הוא נפל עליו להביא ראיה ומי יבוא אחר המלך את אשר כבר עשוהו והנה בכאן יש מקום לומר דכיון דבב"י כתבה ובש"הט לא פסקה נראה שחזר בו וכמ"ש הרב יד מלאכי בכללי מרן סי' ד' דבכגון זה אמרינן שחזר בו אכן אין זה מוסכם וכמו שהוכחתי במ"א ולאו כל אפייא שוין ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא ולכן ראוי לנו לפשר ביניהם ופה אר"ץ עלתה צעקת ריב"ה על פתגמא דנא והסכימו ועשו מעשה לפשר ביניהם והפישור היה שתחילה יחלקו הכל לחצאין ויחזור הבעל ויחלוק עם יורשי האשה מהעשרה ששה יורשי האשה וארבעה לבעל ולמאי דאתינן עלה במי שרוצה לישא אשה אחרת על אשתו ונראה דאיש זה ששהה י"ד שנים ולא זכה ליבנות כיון דבספק זה שאין ידוע אם הוא זש"ק אין מוציא ממון ע"י ספק זה יכול לישא אשה ולהוציא עצמו מן הספק יתירו לו לכתחילה ג' חכמים את שבועתו ולענין השבון כיון דמרגלא בפומייהו דכל בני אר"ץ מגדול ועד קטן לומר דאם לא שהה שלשים יום שהוא נפל בודאי קבלה בידם שחולקין וגם אם באופן זה לא יעשו השבון כראוי יש עגמת נפש לאבי האשה ושורו טבוח לעיניו לכן ראוי לכתוב בכתובה מכאן ולהבא והירושה לחצאין כמנהג ק"ק דמשק