ויוסף אברהם קלג

בתר לשון ב"א ואף שבנ"ד לפי דברי הרמ"ג היו כותבין זש"ק דהיינו שיחיה ל"י נראה דהאי ל"י שכתב לאו בכתיבה הוא שכך היו כותבין אלא כך הוא מנהג פשוט ואף את"ל שכך היו כותבין בכתובה גם בזה כבר כתב הרב לב שלמה דזכו יורשי האשה מטעם הרמ"ג ולא מצינו חולק בפי' ואף שבנ"ד עכשיו בז"הז אין כותבין כלום כ"א דוקא והירושה לחצאין כמנהג ק"ק דמשק מ"מ כיון דמעיקרא היו כותבין כן לפי עדות הרמ"ג לזכות יורשי האשה אם כן גם עכשיו שאין כותבין כלום ודאי כוונתם על לשון זה המובא בספרי הפוסקים

פש גבן לברר מה שבא בשאלה שבאו שני כתי עדים מלפני בתי דינין שדנו בנ"ד להוציא מידי הבעל ואפילו שהוא מוחזק הנה מהרימ"ט ח"א סי' ה' והביאו הרב יד אהרן ז"ל סי' קי"ח וז"ל מקום שכותבין בכתובה ע"פי תקנת טולי' לא מפני שאירע מעשה ודן הדין בהיפך נאמר דנתפשט המנהג בהיפך דשמא כך נתרצו או שמא ב"ד של אותה שעה לא היה בקי עי"ש. נראה דדוקא משום מה שעשו ב"ד היפך מה שכתוב בכתובה אבל אם בכגון נ"ד דמה שעשו הב"ד אינו הפך התקנה אלא פרושי קא מפרש כוונת התקנה אז ודאי נאמר דנתפשט המנהג שכך הוא. הן אמת שמצאתי להרא"ם בש"ות סי' י"ו שכתב גבי. מתנות שאפילו שראינו שהדיינים חלקו המתנות ביניהם ובאו הב"ד של אחריהם ג"כ והחזירו אין זה מנהג פשוט כי אנו אומרים שהדיינים הראשונים מכח פישור עשו כן כמנהג דייני רומניא שלא תמצא אחד מאלף שידונו על פי דינא דגמ' וכשבאו הדיינים שאחריהם ושמעו מה שעשו הדיינים הראשונים וסברו שמה שעשו ע"פי מנהגיהם עשו ונמשכו ג"כ הם אחריהם וא"כ מנהג גרוע הוא עי"ש לפקד"ן דאין זה דומה לנ"ד דלא כתב כן אלא דוקא גבי מתנות דנעשו ונתנו אותם לבעל משום אקרובי דעתא אי נמי משום מנהגא דאי לא יהבו ליה מידי יתבטל החיתון כמ"ש הוא ז"ל בסוף התשו' דמשום חיבת חיתון גמר ומקנה וזכה בהם הבעל ומשו"ה הדיין שדן להם שיחלוקו עשה להם שלא כדין ומנהג בטעות אבל בנ"ד בענין שלא חיה ל"י דחולקים אם אנו רואים שהדיין דן כן לחלוק אין זה מנהג בטעות כיון דמנהג זה מסכים הולך כתקנת טולי' ויש קצת ראיה לזה ממה שראיתי למהר"ם עבאס הובא במהרש"ך סי' מ"ח שכתב דמסתמא כל היכא דאפשר