ויוסף אברהם קלב

כתבו שהזקנים שבדור אמרו להם שבדעתם לא יקרא זש"ק אם לא חיה ל"י נראה דהתם הזקנים משפט שפטו בדעתם דכל שלא חיה ל"י לא יקרא זש"ק אבל לא היה מרגלא בפומייהו דאינשי כעין נ"ד לומר דאם יפול ענין כיוצא בנ"ד שלא יקרא זש"ק בפחות מל"י אבל בההיא דהרב שב"י שהיה הענין כנ"ד כמו שבא בשאלה שיודעים בני אדם שאם יפול ענין כיוצא בנ"ד שלא חיה ל"י שזה לא יכנס בסוג אדם וכמו שאין מתאבלין עליו וקוברים אותו אצל נפלים כמו כן לענין חלוקת ההשבון חולקים הבעל ויורשי האשה כאילו לא הניחה זרע כלל ועל כיוצא בזה כתב הרב שב"י דלשון ב"א כן הוא לזה פסק מהר"ש דחולקין כן נראה לישב דברי השב"י בדרך פשוטה וכן ראיתי ג"כ להרב לב שלמה בסי' כ"ט שגם הוא נשאל כיוצא בנ"ד וזיכה ליורשי האשה לחלוק ביחד מטעם דלשון ב"א כל שלא חיה ל"י נקרא נפל ואינו זש"ק והביא סמוכות לזה מדברי הריב"ש סי' ר"ז שכתב דבכל ענייני השטרות הולכין אחר לשון ב"א והביא עוד ראיה מדברי המבי"ט והרמ"ג דס"ל דכל שלא חיה ל"י לא יקרא זש"ק בלשון ב"א וכתב עוד והנה מוכרח אליבא דכ"ע דאם בלשון ב"א לא יקרא זש"ק אלא א"כ שהה ל"י ליכא מאן דפליג שהדין עם יורשי האשה דבשטרות הלך אחר לשון ב"א שכבר כתבנו דראיות הריב"ש ראיות חזקות ולא מצינו מי שחולק עליו א"כ מוכרח דהרבנים הנז' סברי דאפי' בלשון הדיוט כיון שנולד בשערו ובצפרניו קרו ליה זש"ק עי"ש. א"כ לפ"ז בנדון דידן שלא ידענו אם נגמרו שערו וצפרניו מידי ספק לא יצא ואין להוציא א מיד הבעל שהוא מוחזק אכן בסוף דבריו כתב שמדברי הרב המבי"ט מוכח שאילולי כתוב בשאר הכתובות שיחיה ל"י א"כ נראה שלשון זש"ק לחוד לא יספיק לשיו בן ממנו שיחיה ל"י אכן לולי. זה היה מזכה ליורשי האשה מסיבת כי שאלו לזקנים ואמרו כי לפי דעתם לא יקרא זש"ק בפחות מל"י וכתב בסוף דבריו נמצינו למידין בנ"ד אם המנהג בכל הסביבות לכתוב ג"כ זש"ק הדין עם יורשי האשה כמו שהוכחנו שבלשון הדיוט כל שלא שהה ל"י אין נקרא זש"ק כמ"ש המבי"ט ובשטרות הלך אחר לשון ב"א עי"ש. וכוונתו מבוארת דר"ל דע"כ לא פליגי מהריב"ל ודעימיה וזכו לבעל אלא בנדון דידהו שהיה בשאר הכתובות כתוב שיחיה ל"י ובאותה כתובה אין כתוב כ"א זש"ק לבד ומשו"ה לא משמע מינה שיחיה ל"י אבל היכא דנהגו לכתוב בכל הכתובות זש"ק הדין עם יורשי האשה דאזלינן