ויוסף אברהם קלא

דהדין עם יורשי האשה הן מצד שכותבין זש"ק ומשמע קיימא בלתי שום ספק ועוד דהא קבלו קנין סודר על ככה ובכל כח נדרש השטר עי"ש. ואף שהרב עבודת הגרשוני בסי' ס"ח נשאל ג"כ כיוצא בנ"ד ומסיק ג"כ שהבעל איני מוחזק מכח ספק בתקנה הנעשה בחרם אמנם מסיק שם מאחר שיש קצת דיעות דלא אמרינן ספק חרם כי אם באיסור אבל לא בממון על כן יש לפשר ביניהם עי"ש. וכבר כתב הרב כנסת יחזקאל דלא כתב כן אלא בנדון דידיה שלא היה שם קנין סודר משא"כ למנהגינו שיש קנין סודר עי"ש. וכ"כ ג"כ הרב לב שלמה שם דאפילו לא יתברר המנהג כל שיש שבועה ספק שבועה להחמיר ואף שהרב נחלת שבעה בסי' פ"ב נשאל בנ"ד והעלה דהבעל הוא מוחזק ואין להוציא מידו כבר הוא עצמו כתב שהוא לא חידש שום דבר ממנו אלא שהעתיק דברי מהריב"ל ומהרש"ך והמבי"ט וכבר כתבנו לעיל כי מהריב"ל ודעימיה אינו ענין לנ"ד גם הרב שבות יעקב סי' ק"ט אזיל ומודה לדברי הרמ"ג וכתב שכן כתב מוח"ז מוהר"ש הלכה למעשה ושכן כתב הב"ש סי' ב"ן ס"ק י"ח ועלתה הסכמתו שבתנאים שמתנים זע"ז וכן לשון התקנה ודאי הולכין אחר לשון ומנהג ב"א וכל שלא חיה ל"י נקרא נפל עי"ש

אך זהו שקשה בדבריו דהא ודאי אפילו לפי טעם זה מידי פלוגתא לא נפקא ואיך נוציא מיד הבעל שהוא מוחזק ואם נאמר דהרב שב"י הנז' מיירי שלא היה הבעל מוחזק בנכסים ומשו"ה זיכה הרב בנדונו ז"א שהרי בשאלה כתב להדיא שהיה הבעל מוחזק בנכסים ויורשי האשה באים להוציא מידו ועל נדון זה זיכה הרב שם ליורשי האשה כדעת מוח"ז מהר"ש שהיה מפורסם בהוראה והלכה כמותו בכל מקום אך לפק"ד נראה לומר דכוונת הרב ז"ל לומר דאם לשון ב"א רגילין בדבר אנו הולכין אחריו וזה פשוט בפוסקים. ובנ"ד עכשיו אנו רואים שהם רגילין לומר דכל שלא חיה ל"י נקרא נפל ואין מחשיבין אותו לזש"ק לכן על כיוצא בזה כתב הרב כיון דמרגלא בפומייהו דאינשי שזה הילד לא יקרא בר קיימא כלל אנו אומרים לשון ב"א עיקר והולכים אחריו דעל זה היה תנאם בכתובה מעת הנישואין שיחיה ל"י אבל אם לא חיה ל"י נקרא נפל אבל ההיא דמהריב"ל ודעימיה מיירי בתנאים שמתנים ב"א זה עם זה אך אשגרת לשונם בבן פחות מל"י מהו נקרא אצלם זה לא נתברר לנו ומשו"ה פסקו דאין להוציא מיד המוחזק ואף שמהריב"ל והמבי"ט