ויוסף אברהם קכט

שנשתנה המנהג והנוסח מזמן שהיה בימי מהרי"ב ועוד דהא ודאי מהרי"ב עצמו ספוקי מספקא ליה ושאר הרבנים הנז' מפשט פשיטא להו וכבר מצאנו ראינו למהריב"ל בח"א סי' צ"ט שכתב דמהר"ם בדין השכנים ספוקי מספקא ליה אי דמיא לצייד השולה דגים וכו' וכתב דהכא להוציא צריך ראיה ברורה וכתב מהריב"ל דאין יכול לומר קי"ל כמהר"ם בספיקו כיון שהגאונים חולקים עליו עי"ש. גם בנ"ד אין יכול לומר קי"ל כמהרי"ב בספיקו כיון דמהרלב"ח ודעימיה מפשט פשיטא להו בתקנת דמשק

והנה הרב פמ"א הקשה על מהריב"ל מיניה וביה ממ"ש בסי' י"ג והרב חשק שלמה בכללי הקי"ל אות כ"ו תי' דבשלמא כשהספק הוא בלשון הפוסק בפי' דבריו יכול המוחזק לומר קי"ל דלזה נתכוון אבל ההיא דסי' צ"ט דמהר"ם עצמו ספוקי מספקא ליה ומשו"ה כתב דאין להוציא מיד המוחזק ודאי דכל כי האי אין ספק מוציא מידי ודאי עי"ש הרי דכ"ע מודו דכעין נ"ד שהספק ההוא הפוסק עצמו מסופק בו ומשו"ה כתב דאין להוציא מיד הבעל אין ספיקו מוציא מידי ודאי של כל הפוסקים. ואף דבסברא זו כתב הרב זכור לאברהם ח"ג בכללי הקי"ל שהרב תורת חסד כתב ס"סי קל"ז דפליג על זה וס"ל דאף בכ"הג אין מוציאין מיד המוחזק אחר המחי' מהרב זל"א שאין דמיונו עולה יפה דלא כתב כן הרב תורת חסד אלא בנדונו דהריטב"א בתשו' מפשט פשיטא ליה שאין להוציא מיד המוחזק ובחידושיו נסתפק אם תועיל התפיסה וא"כ ודאי דעל הספק אין להוציא מיד המוחזק כיון דבמקום אחד פשיטא ליה אבל בנ"ד שמהרי"ב ספוקי מספקא ליה ולא יש פשוטה לפניה ולא לאחריה ודאי בכה"ג אין ספיקו של מהרי"ב מוציא ודאי של שאר הפוסקים וכ"ת דבנדון מהרי"ב אין הספק מצד סברת הפוס' אלא מצד שאין אנחנו יודעים בו אם הוא בר קיימא אם לאו נראה דגם בנ"ד הספק מצד הפו' שהרי הרמ"ג מפשט פשיטא ליה דבן קיימא לא יקרא עד שיחיה ל"י ומהרי"ב ס"ל דחי מיניה וב"ק תרווייהו ספיקא הוי וגם מהרלב"ח ודעימיה ס"ל דגם עיקר תקנה של דמשק היתה על אופן זה שיחיה ל"י ואף שהרב דבר משה ח"א בא"ה סימן מ"ו שנשאל אם יקרא זש"ק בפחות מל"י ופסק כדברו מהרי"ב נראה דלא כתב כן אלא בנ"ד שהיה כתוב בכתובה התנאים כפי הסכמה שבעיר ובהסכמה ספוקי מספקא ליה ומנהג לא נודע לו ומשו"ה