ויוסף אברהם קכו

אפילו מעט הרי נתקיים תנאם ומה זה שכתב בסוף דבריו א"כ בנדון שלפנינו שהוא ב"ק יחזור לדין תורה שהבעל יורש את אשתו והרי בנ"ד אפילו שהוא ספק ב"ק עכ"פ ספק אם חיה לא מספקינן ועינינו רואות שחיה והתנאי בכתובה כך הוא חי מיניה אלא ודאי נראה פשוט שאף שכותבין בכתובה חי מיניה הכוונה חיות ממש שיקרא חי ב"ק וזה שמת אנו מסופקין אם הוא ב"ק כיון שלא חיה ל"י ולכן אנו חוזרין לד"ת שהבעל יורש את אשתו כיון שלא יצא מכלל נפל ואם נאמר שכוונת חי מיניה היינו שכלו לו חדשיו ואז כיון שכלו לו חדשיו אפילו מת בתוך ל"י זכה הבעל בכל ז"א שהרי אם כלו לו חדשיו לא ידעינן בזה אלא דוקא כשבעל ופירש אבל בסתם ילדות לא ידעינן אם כלו לו חדשיו אם לא וא"כ בנ"ד שהיה הענין כסתם ילדות כמ"ש הוא עצמו זכה הבעל שהדבר בספק והוא מוחזק ואין. אנו יודעים אם כלו לו חדשיו ולאו משום שכן כתוב בכתובה ולד חי ואפ"ה אילו הוה שמיע ליה מהרי"ב הנז' עיקר מנהגם של בני דמשק או שמנהגם שאפילו חיה יום אחד יזכה הבעל בכל או דוקא עד שיחיה ל"י לא היה כותב כן אלא משמיענו חידוש גדול שאפילו היה מוחזק היו מוציאין מידו או אם היה בהיפך שאפילו יורשי האשה היו מוחזקין מוציאין מידם

ואיך שיהיה נמצינו למידין שמדברי מהרי"ב הנז' אין ללמוד מהם שום דבר למנהגם של בני דמשק כיצד הוא כיוצא בנ"ד וספוקי מספקא ליה בדינא ומצאתי ראיתי להר"א מונסון ז"ל הובא בספר אדמת קדש ח"א סי' ל"ג שהביא עדות מזקן וחכם אחד ששמע ממהרלב"ח וז"ל הזקן. נדרשתי אם נודע אלי מה שכותבין בכתובה והירושה כמנהג ק"ק דמשק כיצד הוא המנהג ולכן באתי להודיע מה שראיתי משם מורי מהרלב"ח וז"ל כשבאתי לפע"הק ירושלם תוב"ב מצאתי שהיו כותבין והירושה כמנהג דמשק ודרשתי וחקרתי על מנהג ירוש' ומצאתי שהוא כמנהג דמשק אז גזרתי שאין לכתוב אלא כמנהג ירוש' ת"ו שאין לתלות הגבירה בשפחה וכך הוא המנהג שכל אשה שתמות בחיי בעלה ולא הניחה ולד של קיימא דהיינו שנתקיים ל"י יחלוקו יורשי האשה עם הבעל בכל הנמצא להם ולראיה ח"ש יהודה מסעוד גם אני הבא על החתום שכך היה מקובל אצלינו מעולם שמנהג דמשק הוא שאם תפטר האשה בלי זש"ק יחלוקו וכן שמעתי מפי מורי מהר"א אלשקר ופי'