ויוסף אברהם קכה

לומר דלא כתב מרן ומהר"ם דספוקי מספקא ליה אלא בדבר שבא מכח דקדוק לשון התקנה וע"כ אין לדקדק כן לתקנה אחרת אלא כעין נ"ד שכתוב בתוך התקנה זש"ק וכווניתנו בזש"ק שיחיה ל"י אז ודאי יש ללמוד ממנה לתקנה אחרת אעפ"י שאינה כתובה באותו סגנון ממש אלא דומין זה לזה אז דנין הדבר שמפורש באותה תקנה להדיא כתקנה האחרת אכן לא יעלה לנו מזור מכל הנז' להוציא מידי הבעל שהוא יורש דאורייתא אכן נראה שעכ"ז יש להפך בזכות יורשי שלא התנו עליו אלא שנהגו כך הוה סגי ובכל אלו הדברים מנהג המדינה עיקר ועל פיו אנו דנין גם מהרש"ך ח"ג סי' ע"א כתב דאם יש מנהג הולכים אחריו אם כתוב ע"פי חכמי התקנה ובנ"ד נראה דמנהג דמשק נעשה עפ"י ב"ד לא מכח שנהגו כך וכ"כ המבי"ט ח"ב סי' נ"ה שאם היה מנהג קבוע הולכים אחריו מעתה צריכים אנו לתור ולחפש באמתחת הפוסקים במנהג של בני דמשק כיצד הוא

ומצאנו ראינו למהר"י בי רב סי' נ"ו שכתב וז"ל ודע שלשון התקנה המקובלת מהנגידים שעברו והחכמים וכן מנהגם במצרים לפרש התקנה בכל הכתובות או רובן בזה האופן ועוד קבל עלוהי חתנא דנא דאם ח"ו תפטר הכלה בלא ולד חי מיניה דכר או נוקבא די הדרי פלגי מאי דמשתייר מנדונייתא לירתא מבית אבוהא ע"כ. נראה מדבריו אלה שמנהג בני דמשק דכל שחי הולד אפילו שעה אחת אין ליורשי האשה כלום אלא הכל לבעל כיון דעכ"פ תנאם היה שיחיה ולא יולד מת וכן העתיק הלשון מהרש"ו והביאו הרב יד אהרן בסי' קי"ח אכן נראה לפקד"ן לומר שלא העיר כלום מהר"י בי רב על מנהג דמשק בענין הל"י דאם הוא מעיד על ענין ל"י שכך הוא שכותבין בלא ולד חי מיניה ומינה משתמע דאם חי מיניה אפילו יום אחד יספיק א"כ למה כתב שם בנ"ד דאם הוא מסתם ולדות שאין אנו יודעים אם כלו לו חדשיו אם לאו מי שיאמר שלא כלו לו חדשיו עליו להביא ראיה דמשמע מזה שלפי שהדבר בספק והם באים להוציא מיד הבעל שהוא מוחזק משו"ה עליהם להביא ראיה הרי אפילו את"ל שלא כלו לו חדשיו והוא נפל עכ"פ כיון שהתנו בכתובה שיחיה ולא קצבו הימים א"כ זה שחיה