ויוסף אברהם קיז

בה לענין מלבושין כמ"ש בכתובות דף ס"ח והא ניזונות ומתפרנסות תנן ל"ק הא במיכלא ומשתיא והא בלבושא וכיסויא ופעם ישתמשו בה על כל מה שיצטרך האדם כמ"ש בגיטין ובמ"א והנה מי שבא להוציא שטר על חבירו וכתוב בו לשון זה ואפרנס משמע לשון זה כמה גווני ואין אנו יודעים כוונת בעל השטר על מה כיון אם על המזונות או על הכסות או על כל מה שיצטרך לו וקי"ל בדין דכל ספק שנופל בלשון השטר יד בעל השטר על התחתונה ואנו תופסין הפשוט תחילה וא"כ אם כתב ואפרנס לחוד יתפרש על המזונות ולא יתחייב כ"א במזונות דוקא ואם כתב איזון ואפרנס שהמזונות כתבם להדיא יתפרש כוונת ואפרנס דקאי על המלבושין ואם כתב איזון ואפרנס ואכסי שהמלבושין כתבם במילת ואכסי אז יתפרש ואפרנס דהכוונה דקאי על כל מה שיצטרך לה כגון רפואה. ובההיא דגטין שפיר הקשה עליו דכיון דאמר דהרב מחוייב לזון אותו ומעלה לו מזונות א"כ אמאי נקט ניזון והול"ל כך הקיטע יד עבדו של חבירו נותן דמי שבתו ורפואתו לרבו והעבד מתפרנס מן הצדקה וכשתבוא להבין שמילת מתפרנס משמעותה מזון ותבוא לפשוט בעיין דיכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך אז יפרש כוונתו דכאן באה המלה הזאת על ענין רפואה ומאי פרנסה רפואה ומתוך דבריו משמע זה שהרי הוא אומר ורפואתו לרבו ומהיכן יתרפא לז"א שיתפרנס מן הצדקה

ועכ"פ נראה בנ"ד דאף שנתחייב לזון ולפרנס וחייב ג"כ במלבושים הרפואה אינה בכלל וכמו שכתב מרן בסי' קי"ד שכתב שאפילו המחייב עצמו לפרנס את חבירו אין הרפואה בכלל דלא כהרב ב"ד הנז' אכן נראה דעכ"פ מזונות הקלים הצריכים לחולה חייב להביא לה ולא פטרוהו אלא משכר הרופא ודמי הסממנים הצריכים לחולה אבל מאכלים הקלים לא נפטר מהם וכן כתב הרב ב"ח בתשו' סי' מ"ו וז"ל ונראה דוקא רפואה ממש כגון שכר הרופא לפי דמזונות קיבל עליו ובלשון בני אדם אין שכר הרופא בכלל המזונות ולא דמי למזון האשה והבנים שהב"ד כך התנו לספק צרכיה אבל המזונות שהיא צריכה כל יום ויום אפילו היא חולה צריך לתת לה בכל יום ויום וחיוב בפני עצמו כיון שנתחייב לזונה על שולחנו ותדע שהרי אם בתו או חתנו היו קצת חלשין כמו שחש בראשו או במעיו או בכל גופו היה חייב לתת להם מזונות