ויוסף אברהם קטז

או שלה ופשיט לה ממה שאמרו במתני' נישאת הבעל חייב במזונותיה ואף דלעיל בפ' נערה שאל על זה ופשיט לה מקרא והתנחלתם אותם שמעשה ידיה שלה היינו כשאינה ניזונת מן האחים אבל בניזונת מן האחים מהו וכן ראיתי להפ"מ בחי' על הירוש' שפי' כן עי"ש- ומה שנסתייע הרב מג"ס מדברי הרא"ש עיין להפ"מ מה שפי' בדברי הרא"ש ובזה אין מקום לסיועו ולא למה שהקשה עליו

והנה על דברי הרשב"א הנז' הקשה הרב בית דוד ח"ב ח"מ סי' ט"ו מהא דאמרינן בפ"ק דגיטין דף י"ב ע"ב במ"ש שם אי הכי אמאי ניזון מן הצדקה להעדפה א"ה ניזון מתפרנס מיבעי ליה ופירש"י להעדפה שהוא צריך מפני חולייו להוסיף על מזונותיו ניזון משמע מזונותיו כדי חייו פרנסה היינו שאר צרכיו ע"כ הרי דלמה שצריך מחמת חלייו היה צריך לומר בלשון פרנסה ומזה דן הרב ב"ד ז"ל ח"מ סי' ט"ו בנ"ד למי שנתחייב לפרנס את בת אשתו שחייב ג"כ ברפואתה וגם כתב דיש לפקפק מלשון הש"ס על דברי הרשב"א הנז' אך לא כתב מהו הפקפוק ונראה דר"ל דנראה מדברי הרשב"א דאף דכתב איזון ואפרנס אין מתחייב כ"א דוקא במלבושין ולא ברפואתה דאל"כ כך הו"ל לומר שאם כתב אזון ואפרנס שמתחייב בכל הצריך לה ומלשון הש"ס משמע שאם כתב ואפרנס מתחייב בכל הצריך לה ועוד כוונתו להקשות דאמאי איצטריך לומר תרתי איזון ואפרנס הו"ל לומר ואפרנס וממילא משמע כל מילי. ולעד"ן דל"ק דמה שדקדק דאם כתב ואפרנס מתחייב גם ברפואתה ליתא שהרי הרא"ש ז"ל כתב להדיא והביאו הטור א"ה סי' קי"ד וז"ל לפיכך כל המתחייב בפרנסת אדם מתחייב לפרנסו כשאר כל אדם ואם חלה אינו חייב לרפאותו אע"ג דתנן במזון האשה דרפואה שאין לה קצבה הרי היא כמזונות ה"מ כשאוכלת בתנאי ב"ד שהוא חייב לספק כל צרכיה אבל המקבל עליו לפרנס את חבירו אין הרפואה בכלל עי"ש הרי להדיא דאפילו נתחייב לפרנס את חבירו אין הרפואה בכלל וא"כ לא ידעתי איך מלאו לבו לחלוק על דברי הרשב"א והרא"ש והטור ומרן. וא"ת דעכ"פ חיליה מדברי הש"ס דפ"ק דגיטין וכן בכמה מקומות לעד"ן דאין זה ראיה והוא כי ודאי פרנסה משמע כל מילי אכן רז"ל לפעמים ישתמשו במלה הזאת לענין מזונות וכמ"ש בתענית דף ב' מפתח של פרנסה בידו של הקב"ה דכתיב פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון ופעם ישתמשו