ויוסף אברהם קטו

בכסותו ודאי שט"ס נפל בדבריו כמו שיראה המעיין בדברי הירוש' ובכל הספרים שהביאו דברי הירוש' ומאחר דהגירסא כן א"כ לא ידעתי כיצד אנחנו יכולין לפרש כוונת. הירוש' שר"ל שכמו שבבנן נוקבן מתכסן בכסותו גם בבת אשתו מתכסה בכסותו דאימא דוקא בנן נוקבן שתנאי היה מתחילה שיזונו מנכסיו ויתכסו בכסותו אבל בבת אשתו שלא נתחייב לה כ"א דוקא לזון א"כ מהיכן יתחייב בכסותה ואדרבה נדקדק איפכא דאדרבה מדהוצרך לבאר תנאי זה ואמר להדיא תרתי מיתזנן ומתכסן משמע דעל הסתם אם אמר מיתזנן לחוד לא משמע כסות ועוד דאיך אפשר דהרשב"א והריטב"א נעלם מהם תלמוד ערוך דבני מערבא ועוד דהרי רבי בצלאל בש"מ בכתובות דף ב"ן על מתני' דבנן נוקבן הביא משם הריטב"א וז"ל כתבו התוס' בשם ר"י שאין בכלל זה לבושה וכסויא אלא המזונות ואח"ז כתב שהרמב"ן הקשה עליהם מתלמוד דידן ועוד הביא הירוש' הנז' דגרסי' להדיא אינון יהון יתבן בביתי ומתכסן בכסותי ומיהו דוקא בהני דתקון רבנן ולא דקדקו בלשון הגמ' לגמרי דזמנין דהוו קרו מזון אפילו לפרנסה כדאמרן לעיל א"ל זיל זון ופרישנא לפרנסה קאמר אבל המקבל עליו לזון את חבירו אינו חייב אלא במזונות ממש כלשון הנהוג בין בני אדם והמע"ה דאף ללבוש ולפרנסה קאמר עכ"ל. הרי להדיא שאף שראו הירוש' הנז' בפ' הנושא שלא נזכר במ"א ואפ"ה כתבו דוקא בהני דתקון רבנן אבל במחייב עצמו לזון את בן חבירו אינו חייב בכסות עד שיפרש ומה שלא הזכיר רבי' בצלאל ומיתזנן מנכסי לפי שאין צריך לראיה דידיה

ועוד קשה לי על דבריו דאיך אפשר לומר דכוונת הירוש' דבא ללמדנו חידוש דין שחייב במלבוש בת אשתו ולא זכרו מזה כלום כי לא מצאנו בשום מקום כיוצא בזה ומ"ש הריטב"א ומיהו בהני דתקון רבנן וכו' זהו לפי תלמוד דידן דלא גריס בתנאי אלא ומיתזנן מנכסי אבל לפי דברי הירוש' דגריס בתנאי ומתכסן בכסותי א"כ פשיטא דלבן חבירו אינו חייב בכסותו דמהיכא תיתי לחייבו כיון שלא נזכר בתנאי ודוקא בבנן נוקבן שהזכיר התנאי להדיא אכן נראה דכוונת הירוש' היא לומר תמן תנינן בנן נוקבן וכו' ותני עלה ומתכסן בכסותי מעשה ידיה למי והוא שואל על בת הניזונת מן האחים וכוונתם כמו שעושים בתלמוד דידן דהא תנינן בנן נוקבן וכו' שמחייב עצמו גם בכסות אבל לענין מעשה ידיה למי של אחין