ויוסף אברהם קי

אלא שיושב שם בבית עמהם אלא שאינו אוכל עמהם גם בזה י"ל דאין מברכין דבעינן דוקא שיאכל עמהם וכשאני לעצמי לא כן אנכי עמדי אלא נראה לי דאם האבל יושב עמהם בבית אע"פי שאינו אוכל עמהם שמברכין ברכת אבלים לפניו הן אמת דגבי חולה אני מודה לדבריו דאין נכון לברך לפניו ברכת אבלים דהא ברכה זו היא נחמה וברכה לאבלים כמ"ש הרמב"ם והבאתי דבריו לעיל וכבר כתב הב"ח עמ"ש הטור ומרן בי"ד סי' של"ז חולה שמת לו מת אין מודיעין אותו שמא תטרף דעתו עליו ואין קורעין חלוקו ואין בוכין ומספידין לפניו שלא ישבר לבו ומשתיקין את המנחמין לפניו ופי' הרב"ח לא מיבעיא שאין מודיעין אותו שמא תטרף דעתו אלא אפי' נודע לו אין מצווים לקרוע לו ועמ"ש ואין בוכין ומספידין וכו' כתב הרב"ח נר' דה"פ ולא עוד אלא דאין בוכין וכו' אף על מת שאינו קרובו של חולה וכו' גם י"ל שאין בוכין ומספידין נמי מיירי שמת לו מת ונודע לו לחולה שמת קאמר וכן משתיקין המנחמין על מת שלו עי"ש. וכ"כ הש"ך משמו ובאמת שפי' הרב"ח בדברי הטור ומרן ז"ל הוא מוכרח בדבריהם והוא דכיון דכבר כתב שאין מודיעין אותו כלל א"כ כיצד יאמר אח"כ שאין בוכין ומספידין לפניו שאם יספידו ויבכו אין לך הודעה לחולה גדולה מזה אלא ודאי כי כוונת הטור ומרן דמיירי באיש חולה שנודע לו כבר שמת לו מת ואע"פי שנודע לו שמת אין קורעין לו חלוקו חיישינן שמא תגדל דאגתו וישבר לבו ולכן אין בוכין ומספידין לפניו ומשתיקין את המנחמין מפניו וא"כ נראה לפי זה דברכה זו שהיא כולה תפלה ונחמה לאבל אם הוא חולה אע"פי שכבר שמע במיתתו אין יכולין לנחמו בפניו וזו ראיה נכונה לנדון דידיה שהיה חולה והפוסקים לא נתנו שיעור לחולייו אם הוא כבד בחולייו אם לאו והתימה ממנו שהביא ראיה זו של הב"ח בקצר אמיץ

אכן במה שכתב שם ואפילו לא היה חולה אם לא אכל עמהם יש לומר שאין מברכין דבעינן שיאכל עמהם ולא ידעתי מנ"ל הא שהרי כבר כתבנו לעיל לשון הטור משם רבינו סעדיה שהאבל מברך לעצמו בהטוב והמטיב אל אמת וכו' ואם ברכו אחרים לפניו כך הם מברכין עי"ש. הרי דלא הצריכו לאכול עמהם ממש אלא כל שאכלו. לפניו מברכין ברכה זו דאל"כ הו"ל לומר ואם אכלו עמו ולא לפניו ומה שהביא ראיה לזה ממ"ש שהאבל מיסב