ויוסף אברהם קח

סמכו כשהיא נידה שנוהגים פה אר"ץ שתופס החתן ראש הסוד והיא תופסת ראש השני לפי שהוא נגד רבים וזמן מועט לא חיישינן וכן ראיתי להרב חיד"א ביוסף אומץ סי' פ"ה שכתב להתיר לאשה היולדת להיות סנדקית ולתת הילד ביד אביו ע"י כסת וכתב הטעם לפי שכיון שהוא לשעה וכמו רגע ופעם אחת בימיה ואינו נוגע בבשרה ממש יש להתיר עש"ב. ונסתייע מדברי הירוש' הנז' וא"כ אף אנן בנ"ד כיון שהוא למצוה וכמו רגע ופעם אחת בימיה יש להתיר וגם שנותנים סודר על ידיה והוא לפני רבים יש להתיר: נאום הצעיר אברהם דיין ס"ט סימן ח'

שאלה מנהג פשוט בכל תפוצות ישראל כשנלב"ע איש או אשה לפי מה שהוא אדם עושים לימוד על נשמתו ומביאים שני ת"ח או ג' ולומדים במקום שמת המת ועושים להם. סעודה ולפעמים האבלים אינם יושבים עמהם הן מצד שרוצים לאכול עם אנשי הבית והן מצד שיש להם צער גדול לישב במקום שמת שם המת ויש להסתפק אם בכגון זה שהאבל אינו אוכל עמהם אם צריכים האוכלים שם לברך ברכת האבלים כיון שעכ"פ הם יושבים בבית האבל או דילמא כיון שהברכה כולה היא נחמה וברכה לאבל אם אין שם האבל אין צריכים לברך ברכת אבלים ואת"ל דכיון דכל הברכה היא נחמה לאבל אם אינו יושב עמהם אינו צריך לברך אכן יש להסתפק אם האבל יושב עמהם אלא שאינו אוכל עמהם הן מצר שהוא חולה ואינו יכול לאכול מאותו מאכל או מסיבה אחרת אם צריכים לברך ברכת אבלים כיון שהוא לפניו

תשובה כתב מור"ם בי"ד בסי' שפ"ה לענין התפלה שמתפללין בבית האבל אע"פי שאין שם אבל וא"כ גבי ברכת המזון אפילו שאין שם אבל יש לברך אכן נראה דלא דמי דדוקא בתפלה שעל ידי הקדיש שאומרים בבית האבל יש נחת רוח לנשמה אשר שם שהולכת כל שבעה מביתא לקברא וכמ"ש שם מור"ם שאע"פי שאין שם אבל יש נח"ר לנשמה אבל ברכת המזון שנתקנה לנחם האבלים וכמ"ש הרמב"ם פ"ב מה' ברכות ה"ח שכתב נוסח ברכת