ויוסף אברהם קו

דוקא הכא שאף שהיא פסולה עכ"פ הבעל שלא ידע בזה לא תקרא פסולה כ"כ ומשו"ה אמרינן בה דיש חופה אבל ההיא דרב דקודם שנשאה ידע שהיא אסורה עליו מנ"ל דזאת תקרא חופה אע"פי שהיא פסולה ועוד דמדברי התוס' שכתבו בד"ה וניקה וכו' שהקשו דנוקמא שבא עליה בשוגג ולא ידע שנסתרה משמע דבאמת לא קאי הכא ועוד מי לא עסקינן שידע שנסתרה והכניסה לחופה ולא נבעלה ואפ"ה משקה אותה:

וראיתי להרב קרית מלך רב בדף ע"ב שכתב. לתרץ לקושית הלח"ם והוא דלא קי"ל כרב כ"א דוקא גבי תרומה דהילכתא כרב באיסורי אבל לגבי ממון קי"ל כשמואל דס"ל דאפילו חופה דבתר קידושין לא קני כיון שאינה ראויה לביאה עי"ש. ואחר המחילה כדת אין זה תירוץ שהרי הרמב"ם כתב אע"פי שנכנסה לחופה ונתייחד עמה לא גמרו הנישואין והרי היא כארוסה שאין בעלה מטמא לה וכ"כ ה"ה שאין יורשה ואין מטמא לה ובזה חזרה קושית הלח"ם כיון דקי"ל כרב באיסורי דיש חופה לפסולות חופת נידה למה לא תועיל לה ליטמא לה ולמה כתב רבינו שהיא כארוסה שאין מטמא לה כיון דקי"ל דיש חופה לפסולות והילכתא כרב באיסורי. ולי הדל נראה לי לתרץ לעיקר קושית הר"ן והוא דודאי גבי תרומה קנסא הוא שקנסו רבנן כיון שקרבה עצמה לחופה פסולה אמרו דיש חופה לפסולות אבל בעלמא לא קי"ל הכי דיש חופה לפסולות לענין ירושתה וליטמא לה וכן ראיתי להריטב"א ז"ל בחי' למס' יבמות דף ק"ד שהקשה על דברי רש"י וז"ל ועוד כיון שאין חופה קונה למה נפסלת מפני זה לתרומה דהא אפילו לכשרות אין חופה וכ"ש לפסולות ותירץ דהא ל"ק דדילמא דאע"ג דחופה לא קניא כיון דעל דעת קידושין או נישואין נכנסה וזימנה וקירבה עצמה לביאה פסולה קנסוה רבנן שלא תאכל עי"ש. הרי להדיא דמטעם קנס נגעו בה גבי תרומה ואף שהוא כתב שאין מחוור תירוץ זה נראה דהרמב"ם יתרץ לזה גבי תרומה דמשום קנס נגעו בה וראיה לזה שהרי אמרינן ביבמות דף נ"ו אלמנה לכ"ג מן. האירוסין לא יאכלו בתרומה ואמרינן בגמ' ק"ו ומה קידושי רשות אין מאכילין בתרומה קידושי עבירה לכ"ש ובודאי הוא דסברא היא דקידושי עבירה ראוי לקנוס בהם שלא תאכל ומשו"ה קאמר שאין מאכילין אותה: