ויוסף אברהם קה

דהכל הולך בתר הכוונה דכונס לחופה אם כונס לבוא עליה אחר אותה חופה אע"פי שהיא חופה פסולה הרי קנאה וכו' אבל כשכנסה והיא נידה אין דעתו לבוא עליה אלא אחר שתטהר ולא קנאה עי"ש. ולא ידעתי איך נחה דעתו בזה שהרי רבינו כתב להדיא והוא שתהיה ראויה לביאה והא ודאי הפסולות אינם ראויות לביאה וא"ת כוונתו לאפוקי נידה דוקא שהרי סיים להדיא אבל אם היתה נידה כנראה דלא בא לאפוקי אלא נידה אבל שאר פסולות שדעתם להכניסם לחופה ולבעול אותם יש להם חופה זה אינו דא"כ הו"ל לרבינו לדקדק בלשון הזהב וכך הול"ל ומשתכנס לחופה נקראת נשואה אע"פי שלא נבעלה והוא שתכנס לבעילה אבל אם היתה נידה וכו' והוה משמע מינה דהעיקר הוא שתכנס לחופה לבעילה ואפילו היא פסולה כל שדעתו לבעול אותה אבל מדכתב והוא שתהיה ראויה לביאה משמע כל שאינה ראויה לביאה אפילו שדעתו לבעול אותה עכ"פ אינה ראויה היא ואין לומר דפי' ראויה היינו לגבי הבעל שהוא דעתו לבעול אותה דודאי אין זו ראויה ועוד יש לתמוה על הלח"ם ממה שהביאו ראיה בש"ס דיש חופה לפסולות ממה שאמרו בסוטה אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה ומוקי לה דקני לה כשהיא ארוסה ואיסתתרת ונכנסה לחופה ולא נבעלה וש"מ דיש חופה לפסולות ובשלמא תירוץ הלח"ם ניחא לגבי הנושא אחת מחייבי לאוין כיון דידע שהיא אסורה עליו ואפ"ה קידשה והכניסה לחופה ודאי דעתו לבעול אותה תכף לחופה דאל"כ למה נשאה אבל זאת שקינא לה כשהיא ארוסה ואח"ך נסתרה ונכנסה לחופה אע"פי שנכנסה לחופה אין דעתו לבעול אותה אלא עד שישקנה מי סוטה וידע שהיא נקיה ואז יבעול אותה כמו גבי נידה דודאי אין דעתו לבעול אותה ויעשה איסור אלא עד שתטהר דלאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן ואה"נ אלמנה לכ"ג ודאי כיון שהכניסה לחופה ודאי כוונתו לבעול אותה אבל זאת שידע שנסתרה ונאסרה עליו ודאי אין דעתו לבעול אותה באיסור ואפ"ה הביאו ראיה בש"ס מזה דיש חופה לפסולות אע"פי שאין דעתו לבעול היפך דברי הלח"ם וכ"ת דמיירי שלא ידע שנסתרה והכניסה לחופה ע"מ לבעול אותה אלא שאח"ך נכנסה לחופה ולא נבעלה דא"כ לפ"ז מאי מביא ראיה מזה דיא חופה לפסולות הא הוא עצמו כ' כשעדין לא ידע שנסתרה לא יקדש חופה וא"כ מאי מביא ראיה מינה לרב דיש חופה לפסולות דאימא