ויוסף אברהם קד

הדפק חשו בה רבנן לגזור כדי שלא יבוא לידי איסור תורה וז"ש מרן לדעת הרמב"ם אסור משום דהוי אביזרא דג"ע ולפ"ז מה שהקשה עליו הש"ך דהרמב"ם לא אסר כ"א דרך ביאה מ"מ כיון דהאיסור הוא מדאורייתא גזרו במישוש הדפק ויש להביא ראיה לזה שהרי גבי אותו אדם שעלה בלבו טינא וכו' ואסרו חכמים לדבר עמה אפילו מאחרי הגדר וכתב הר"ן הביאו הש"ך סי' קנ"ז משום דעובר על לאו דלא תקרבו לגלות ערוה וכתב הש"ך דס"ל כהרמב"ם ולפי דעת הרמב"ם אין איסור כי אם דרך ביאה דוקא ולמה אסרו לו החכמים אפילו לדבר עמה מאחורי הגדר אלא ודאי נראה דכיון דאיסור תורה היא לפי דעת הרמב"ם א"כ אפילו דברים בעלמא שאין עושה כלום אפ"ה אסרו לו כיון שעיקרו מד"ת וא"כ גם גבי מישוש הדפק אע"פי שהרמב"ם לא אסר כי אם דרך ביאה מ"מ כיון שהוא איסור תורה החמירו חכמים בו אפילו שלא דרך ביאה אלא דעדין ק' לי לפ"ז על דברי הש"ך שהרי בסי' קצ"ה הסכימה דעתו להתיר לבעל למשש לה הדפק במקום סכנה דלא כתב הרמב"ם דאסור אלא דוקא דרך ביאה ולעיל כתב דההוא דעלתה לו טינא בלבו דאסרו לו אפילו לראותה הוא כדעת הרמב"ם וא"כ קשה למה אסרו לו לראות אותה מאחר דאין איסור לראות אותה כי אם דוקא דרך ביאה אבל ראיה בעלמא או דיבור מותר ומעתה לפי דברי מרן דבין לדברי הרמב"ם ובין לדברי הרמב"ן לפי דעת שניהם אסור להתקרב גבי ערוה ליגע בה בין נידה ובין אשת איש אלא שההפרש שביניהם הוא דלהרמב"ם איסור נגיעה דאורייתא ולהרמב"ן דרבנן וא"כ מ"ש הבא"הט לעיל בהמקדש אשה נידה דקודם שקידשה בטבעת לא הויא אשתו ומיד שקידשה מרחקה אין זה חילוק דאיסור נגיעה שוה בערוה בין אם היא אשתו והיא נידה ובין כשאינה אשתו והיא אשת איש אסור ליגע בבשרה ובין אם היא נידה והיא פנויה הנוגע בה בכלל איסור תורה לפי דברי הרמב"ם כדעת מרן וכמ"ש הש"ך

והנה מ"ש ה"ה לעיל דטעם רבינו לפי שכיון שאינה ראויה לביאה ולא לחופה אין ראוי לקדשה הכי נתבאר בפ"י מה' אישות אבל אם היא היתה נידה אע"פי שנכנסה לחופה לא גמרו הנישואין והרי היא כארוסה עדין והר"ן ז"ל הקשה על רבינו ממה שאמרו ביבמות דף נ"ח דיש חופה לפסולות והא התם לא חזיא לביאה. וראיתי להרב לחם משנה שתירץ לקושית הר"ן וז"ל ונראה