ויוסף אברהם קב

לכתוב כאן ע"ז ועכשיו מותר לעשות כן עי"ש. ולפקד"ן דאין זה קושיא דהשמיענו דין זה גבי נשואה דאף דהרמב"ם סובר שאסור לקדשה עכשיו נהגו שלא לדקדק ועוד דכיון דעכשיו עושים קידושין סמוך לנישואין משו"ה כתבה כאן ומ"ש שהיה לו לכתוב ועכשיו מותר לעשות כן לא ידעתי היכן מצא היתר זה דמור"ם לא כתב מותר אלא עכשיו אין מדקדקין אי מטעם שלא יפסיד הסעודה אי משום שמא יקדמנו אחר ומטעמים אלו לא יכול לכתוב מותר לכתחילה אלא ועכשיו נהגו היתר והרב מהרי"ע הנז' בתחילה הביא ראיה לנ"ד מההיא דהירוש' שכתבו התוס' בפ' לולב וערבה דף מ"ז גבי מנחת סוטה שאמרו וכהן מניח ידו תחתיה ומניף ופריך בירוש' ואין הדבר כעור מביא מפה ואינו חוצץ מביא כהן זקן ואפילו תימא ילד אין יצ"הר מצוי לשעה ע"כ. ובתחילה רצה לפרש דפי' אין יצ"הר מצוי לשעה היינו משום דעושים בעזרה כנופייא נגד רבים ובכה"ג דרבים מצויים אין יצ"הר מצוי ומזה הירושלמי הקשה עוד עמ"ש מרן בי"ד. בב"י סי' קצ"ה גבי מישוש הדפק של אשתו נידה ובעלה רופא דאסר בת"ה וכ"כ הרמב"ן בסי' קכ"ז וכתב דהרמב"ן לטעמיה אזיל דס"ל דנגיעת אשתו נידה אין אסור אלא מדרבנן ומשו"ה כתב דאם יש פיקוח נפש שרי אבל להרמב"ם דס"ל דאיסור נגיעת ערוה מן התורה הכא אע"פי שיש פיקוח נפש אסור עי"ש. ואם איתא כמ"ש הרמב"ם דאיסור נגיעה היא מדאורייתא מאי נ"מ אם אין יצ"הר מצוי לשעה ע"ש. ועוד ראיתי להש"ך שהק' עוד על דברי מרן הללו והוא דודאי אף להרמב"ם אין איסור כ"א דוקא חיבוק ונישוק אבל מישוש הדפק אין בו איסור וכן מנהג פשוט שרופאים ישראל ממשמשים הדפק של אשה אפילו אשת איש ע"ש. ולפקד"ן לחלק וממילא ידחו השני קושיות מעל דברי מרן והוא דודאי ידע וסבר לה מר מרן ז"ל כסברת הרמב"ן איסור קריבה דאסרה תורה היינו בדרך חיבוק ונישוק ודרך ביאה אלא דס"ל למרן דגבי אשתו שהוא יודעה ומכירה ואהבתה תקועה בלבו מיד שהוא ממשמש הדפק זוכר אהבתה והרי הוא נהנה מהערוה ומשו"ה אע"פי שיש פיקוח נפש אסור ולדעת הרמב"ם הוי כמו חיבוק ונישוק דעלמא ומשו"ה דוקא באשתו אסרו מישוש הדפק אבל שאר רופאים דעלמא אין איסור להם המישוש כיון דלא שייכי הני טעמי ולזה תראה להרשב"א בתשו' המיוחסות שנשאל על מישוש הדפק גבי אשתו דוקא ולא על שאר רופאים אם מותר למשש