וילקט יוסף צד

כב הספד מעלת הספד לצדיק ועניינו הוא כי כל צדיק וצדיק במעשיו בעו"הז מוציא נצוצות הקדושה ביד חזקה והם עומדים ברום עולם ועדיין אינם יכולים לעלות עד אחר דנח נפשיה. ואז נשמתו מתחברת למעשים ומעשים מתחברים לנצוצות הנ"ל שהוציאו וכולם יחד מוכנים לעלות ולהתחבר לשכינה כביכול בסוד ואתם הדבקים וכו' וידוע שאין שום דבר התעוררות למעלה עד שיתעורר למטה תחילה נמצא גם בענין מעלת הצדיק ונשמתו עם נצוצות הקדושה הנז' צריכין להתעוררות שלמטה והוא הוא ההספד שעושים ומזכירים מעשיו ומדברים דברי תורה בההוא הספד אז מיד התורה ההיא מתעוררת מלמטה לנשמתו עם מעשיו ונצוצות הקדושה שעמדו ברום עולם כנ"ל להעלות אותם מעלה מעלה למקום עליון נורא להתדבק בהתחברות אחד בסוד ואתם הדבקים בה' כנ"ל. (אספקלריא המאירה)

כו המן הרשע הטעם שהמתין המן עד י"ג באדר ולא היה הגזרה בז' באדר שבו מת משה הוא מפני שתוך ימי אבל של צדיקים נהנה העולם עדיין מדיבורו שעוד נשמתו הקדושה אינה נפרדת מזה העולם כמו שעיכב הקב"ה בפורענות עד אחר ז' ימי אבלו של מתושלח ולכן המתין המן עד י"ג באדר כי בז' באדר מת משה וזכותו עדיין ז' ימים ומקצת היום ככולו (ילקוט דוד בשם מוהר"ם אלשיך)

כד המן הרשע מה שנתן עצה המן לאחשורוש שיחטיא את ישראל ביין נסך וזנות הוא שכיון שהוא משורש ס"מ שהביא המיתה ע"י היין גם כאן חזר בחטאו לגרום מיתת ישראל